להינצל פעם אחת מירי ומהיתקלות מול מחבלים - זה בטח מזל, אך איך אפשר להסביר את הפעם השנייה והשלישית? יואב חבר, בן 24 מתל אביב, נסע למסיבה ברעים עם כמה חברים. הם הגיעו לשטח המסיבה בשעה 1:00 בלילה והצליחו ליהנות כמה שעות לפני שהבלגן התחיל. עד היום יואב לא יודע להסביר את מה שקרה אחר כך במילים, או להבין איך הוא בכלל יצא מזה. הרצון להישאר בחיים ליווה אותו לאורך כל היום הנורא ההוא, 7.10, יום שהתחיל במסיבה והפך לסרט אימה.
לאחר שנשמעו קולות הרקטות, יואב וחברו יצאו בין הראשונים מהמסיבה. הם נתקעו בשיירת הרכבים הארוכה שניסתה לנוע צפונה ונתקלו בניידות המשטרה שעצרה אותם מחשש למחבלים. הם החליטו להסתובב לכיוון דרום והחלו בנסיעה. דקות ספורות לאחר מכן קפצה עליהם חוליית מחבלים, שריססה להם את הרכב ביריות.
"חשבנו שאולי יהיה יותר מהר לנסוע משם אך מהר מאוד התקילו אותנו", משחזר יואב את רגעי התופת הראשונים, "שלושה כדורים פגעו בי, שני כדורים ביד ימין ואחד ביד שמאל, כדור נוסף פגע בחבר שלי". לפני שהרכב כבה לגמרי הם עוד הספיקו להסתובב ולנסוע מהר לכיוון אוהל מד"א באזור של המסיבה: "במד"א חבשו אותי מהר, בצורה שטחית מאוד, 10 דקות לאחר מכן החבישה כבר ירדה".
"עזבתי את הרכב בלי טלפון וככל שהזמן עבר נשארתי גם בלי בגדים", הוא מוסיף, "במד"א הורידו לי את המכנסיים כדי לבדוק שאין עוד פצעי ירי במקומות אחרים, ואת החולצה קרעתי כל פעם עוד קצת כדי לעשות ממנה תחבושות. בסוף נשארתי רק עם תחתונים ונעליים עליי".
אחרי כמה דקות באוהל מד"א שמעו הנוכחים במקום והפצועים יריות מכל עבר. יואב וחברו הבינו כי אלו מחבלים ובפעם השנייה, פצועים ומותשים, הם רצו בכדי להסתתר. הם מצאו שיח גדול באזור של האוהל והסתתרו מאחוריו. בפעם הזו, למזלו, יואב לא נפגע מירי המחבלים. "עם כל הבלגן הבנו שיש פה שדה קרב והמדינה לא שולטת במה שקורה, אבל הרגשתי עוד בשליטה - כל הזמן חשבתי אם איפה שאני מסתתר זה מספיק מוגן".
אחרי 3 שעות מאחורי השיח, יואב וחברו ראו טנק של צה"ל עם צעירים פצועים לידו - מעין נקודת איסוף שגם שוטרים וחובש היו בה. סוף סוף הניחו על יואב חוסם עורקים, ושם הוא חיכה לפינוי. בטנק עבדה גם בחורה שטיפלה באנשים ולא היו לה נעליים, ויואב החליט לתת לה את הפריט האחרון שלגופו. "שכבתי שם שעתיים עד שהגיע אזרח עם רכב פרטי ואמרו לי לעלות איתו לרכב ולנסוע לקיבוץ רעים, שם יחכה לי אמבולנס שיפנה אותי לסורוקה".
לרגע הצליח יואב להירגע ולחשוב שכל האירוע הזה מאחוריו ועוד רגע הוא יגיע לשטח מוגן. אך אז, כשהרכב שבו נסע עם פצועים נוספים נכנס לקיבוץ רעים, חיכתה להם שם עוד חוליית מחבלים שירתה על הרכב וריססה אותו לגמרי: "זה היה מטח די כבד של ירי, במזל הכדורים לא פגעו באף אחד אבל אחרי ארבע דקות האוטו קרס לגמרי, כשאנחנו בתוך הקיבוץ שנשלט על ידי מחבלים". בקיבוץ מצאו נוסעי הרכב מקום מסתור בשטח החקלאי של הקיבוץ ושהו בו כשעתיים.
בכל הזמן הזה הם ניסו להתקשר למשטרה ולתת את המיקום שלהם ולבקש חילוץ, אך במשטרה לא ידעו איך לעזור להם. "בשלב הזה כבר איבדתי שליטה, חשבתי שפה יפנו אותנו ונכנסנו לעוד שדה קרב, בכל פעם שחשבתי שניצלתי, היה עוד אירוע ירי. היה לי ממש קשה והפצעים החלו לכאוב מאוד. חוסם העורקים היה עליי גם זמן רב ופחדתי שיהיה לי נמק, זה הלחיץ אותי".
לבסוף רכב של הצבא שנכנס לקיבוץ חילץ אותם ופינה אותם לתחנת הדלק ביציאה מהקיבוץ, ומשם יואב פונה לבית החולים סורוקה. יואב נאלץ לעבור מספר ניתוחים בידיים שלו והשתלת עור מורכבת, ומצפה לו שיקום בבית החולים בילינסון. "לפעמים זה תופס אותי, לא עברתי את זה לגמרי. היה לי הרבה מזל מול ההיתקלויות האלו וכוח רצון להישאר בחיים".
פרופ' דין עד-אל, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות בבילינסון שבה יואב מאושפז כרגע, סיפר: "הסיפור של יואב מאוד מרגש ומלא באומץ לב ואני שמח שמצבו משתפר מיום ליום. עד כה טיפלנו בבילינסון בכ-160 פצועים ומאחורי כל אחד יש סיפור אנושי יוצא דופן, עם תעוזה וכאב והטיפול שאנחנו מעניקים הוא לא רק לפצועים, אלא גם לבני המשפחה שזקוקים בעת הזו לתמיכה גדולה".
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il