השורה התחתונה של התחקיר שיתבצע אחרי המלחמה כבר נכתבה בבוקר ה-7 באוקטובר: הקונספציה קרסה. מאחורי המילה המפוצצת הזו עומדים אלפי אנשים שזו משימתם - לגבש את הקונספציות: הערכות המודיעין והערכות המצב של גופי הביטחון. שיטות העבודה שלהם ברורות ומסודרות, אבל אין ספק שמשהו יצטרך להשתנות אחרי הכישלון המודיעיני הכבד.
לגיבוש הערכות המודיעין של ישראל שותפים שלושה גופים עיקריים: אמ"ן (אגף המודיעין של צה"ל), שב"כ (שירות הביטחון הכללי) והמוסד. לקחי מלחמת יום הכיפורים, בין השאר, היו ההפרדה הברורה ביניהם והעבודה במקביל. זאת במטרה שיוכלו לבקר אחד את השני, לאתגר את ההערכות ולגבש אותן בסוף לדרג המדיני בצורה כמה שיותר אמינה ומבוקרת.
איסוף מודיעיני
על בסיס הגדרת הצורך מתבצע איסוף המידע המודיעיני. האיסוף מתבצע באמצעים גלויים וחשאיים, כמו כלי תקשורת, האזנות, סייבר, סוכנים בשטח, מידע חזותי מתצלומי לווין, תצפיות ועוד. המידע נאסף בשלושת הגופים במקביל - כל אחד וההתמחות שלו. שב"כ מתמקד בזירה הפלסטינית ושטח מדינת ישראל, המוסד מתמקד בחו"ל ואמ"ן - בכל הזירות.
"תפקידו של השב"כ, למשל, הוא לסכל פעילות טרור בשטח ישראל", הסביר בכיר בשב"כ לשעבר בשיחה עם N12. "כשחוליית טרור מתארגנת היא צריכה להתאגד, לארגן מימון, להשיג אמצעי לחימה, לאסוף מודיעין על המקום והזמן ולבסוף להתאמן ולבצע". אנשי השב"כ מנסים להגיע למידע על כל השלבים האלה, ועדיף על המוקדמים שביניהם כדי לעצור אותם בזמן אם יש צורך.
"המידע המודיעיני של השב"כ מתבסס על יחידות שמפעילות סוכנים, חוקרים שחוקרים נחקרים רלוונטיים ויחידות טכנולוגיות למיניהן", הוסיף אותו בכיר לשעבר.
המידע שנאסף עובר עיבוד והערכה של המהימנות שלו, וכך נוצרת תמונה מודיעינית ראשונית. למידע נחשפים דרגים מהזוטרים ביותר ועד הבכירים ביותר בכל ארגון מודיעיני, והם אלה שמאשרים את שלבי האיסוף וגיבוש המסקנות הראשוניות.
הערכת המודיעין
השלב הבא הוא יצירת הערכת המודיעין. הידיעות מהשטח עוברות מהמשרתים בקצה לראשי הדסק והמדורים, לאחר מכן לראשי המרחב והזירות ובקצה לראשי הארגון הן בשב"כ והן באמ"ן. המידע והמסקנות הראשוניות מנותחים לעומק ומביאים לגיבוש התפיסה - הקונספציה.
למשל: בזירה הפלסטינית בעזה, התפיסה שהתגבשה הייתה, באופן כללי - "חמאס מורתע". למילים הללו גם נותנים ציונים - עד כמה גוף המודיעין שסיפק אותה בטוח בהערכה שהנפיק. לדוגמה, הגוף יכול לציין שקיים ביטחון ברמה של 70% כי חמאס מורתע.
הצד השני של המטבע הם אותם 30% בהערכה שלא משוכנעים בה. בדוגמה שלפנינו יש סיכוי של 30% שחמאס לא מורתע וינסה לבצע פיגועים.
הערכת המצב
הערכת המצב היא יצירת תמונת המצב הכוללת, בין השאר על סמך הערכת המודיעין, ובה נכללות ההמלצות המעשיות. בהערכת המצב דנים איך לתרגם בשטח את ההערכת המודיעין שהציגו לפעולות: להגביר כוננות, להוריד כוננות, לתגבר כוחות, להוציא לפועל מבצעים. בנקודה זו, הציון באחוזים להערכות חשוב כדי לקבל את ההחלטות - על מה לשים את המשקל ועל מה פחות.
הערכת המצב לא מסתכמת רק בפעילות הכוחות בשטח: היא גם גוזרת את המשך עבודת גופי המודיעין עצמם. בעקבות ההערכה מחליטים גם איפה להשקיע יותר ואיפה פחות בהמשך איסוף המודיעין, שיאפשר בעתיד לגבש את המשך ההערכות המודיעיניות.
"ההחלטות על הנושאים שאליהם צריך לשים לב ועל סדרי העדיפויות מתבצעת לרוב על ידי צמרת אמ"ן, ומשם כל יחידה גוזרת את המשמעויות לעבודתה הפרטנית", אומר ל-N12 תא"ל( במיל') יוסי קופרווסר, ראש חטיבת המחקר לשעבר באמ"ן. "הערכת המצב היא ההחלטה על פעילות כוחותינו בהתבסס, בין השאר, על הערכת המודיעין שהתקבלה".
הערכות המודיעין מתבצעות על בסיס יום יומי בכל הגופים המודיעיניים. פעם בשנה אמ"ן מרכיב הערכת מצב שנתית שבה הוא מסכם את השנה שחלפה ומציג הערכות לשנה שלאחר מכן.
הביקורת הפנימית והחיצונית
כדי לנסות למנוע מצב של קונספציה שגויה והערכת מודיעין מוטעית, כל גוף מודיעיני אמור לבדוק את עצמו מבפנים. כדי לעשות זאת על הגוף לאתגר את העובדים בשאלות ותשובות אפשריות והפוכות.
"אם אימצנו תמונה מודיעינית מסוימת, עלינו כל הזמן לערער עליה ולבחון את הנחות היסוד שלה", מסביר קופרווסר. "לדוגמה, בשיח על ההנחה ש'חמאס מורתע' יש לבדוק אם ההתבטאויות של מנהיגיו ומהלכיו בשטח אכן משקפים זאת, אם הם מצטיידים ומתאמנים במרץ ואם הם עוסקים בשאלה 'איך תיראה פלסטין אחרי שישראל תחוסל'. עלינו לפקפק בהנחה על מורתעות גם אם אין מידע קונקרטי המצביע על כוונה לפעול".
הערכת המודיעין היא מלאכה שדומה להרכבת פאזל שמורכב מהמון חלקים. בפאזל רגיל אנחנו יודעים איך נראית התמונה שאנחנו מנסים להרכיב - בפאזל המודיעיני אנחנו מדמיינים איך נראית התמונה באמצעות הקונספציה. כשמגיע חלק מהפאזל שלא מסתדר עם התמונה שחשבת שהיא התמונה הנכונה, זה השלב שבו אנשי המודיעין צריכים לשנות את התמונה ולא להסתפק בניסיונות של הסברים ותירוצים למה אותו חלק כן מתאים לתמונה בכוח.
כל אחד מהגופים (אמ"ן, שב"כ, המוסד) מפתח במקביל הערכה משלו לגבי תמונת המודיעין. הארגונים משתפים זה את זה בהערכות המודיעין והערכות המצב הרלוונטיות כדי שיוכלו להשוות, לערער ולאתגר אחד את השני וכדי לאפשר לכוחות בשטח לפעול בהתאם. הארגונים מקיימים פורומים ודיוני חשיבה משותפים, שם הם מעבירים ידע והתרעות בזמן אמת. הם גם מפעילים חפ"קים משותפים לביצוע מבצעים.
שאלה אחת פתוחה תצטרך לעמוד בפני פורומי החשיבה של גופי המודיעין בסוף המלחמה: איך קרה שהכול השתבש להם בהערכת המצב עד ל-7 באוקטובר?