הצלב האדום ספג חיצי ביקורת על ההתנהלות שלו במהלך המלחמה. האשימו אותו שהוא "שירות הסעות", שהוא תפס צד במלחמה, וגם שהנשיאה העולמית שלו מיריאנה ספולאריץ'-אגר מדברת על הפצועים הפלסטינים אבל לא עשתה דבר עבור החטופים הישראלים שבשבי. כעת בריאיון, היא משיבה לשאלות על החטופים.
מה את יכולה לספר על 129 החטופים שמוחזקים בשבי חמאס כבר יותר מ-75 ימים?
"אנחנו עובדים מקרוב עם מערכת הביטחון הישראלית אבל גם עם חמאס. אנחנו מודעים לצרכים הרפואיים שלהם, יש לנו את התרופות להעביר אליהם, אבל כרגע איננו יודעים היכן הם נמצאים אנחנו צריכים ששני הצדדים יסכימו על המתווה כדי שנוכל לגשת".
אז אתם לא יודעים כמה מהם בחיים, מה מצבם, אם הם מקבלים תרופות, אם מאכילים אותם כראוי, איפה הם מוחזקים.
"לצערי לא, וזה מדאיג מאוד וזה גם מתסכל מאוד עבורנו. אבל אנחנו ממשיכים להתעקש".
היית אומרת שכארגון הומניטרי, אם זה המצב אחרי 75 ימים, נכון להסיק שאינכם מסוגלים לבצע את עבודתכם, שאולי אתם נכשלים בעבודתכם?
"עד כה הצלחנו להגיע לשחרור של מעל למאה חטופים, זה חשוב. אנחנו ממשיכים לעבוד עם שני הצדדים כדי להגיע לשחרור של שאר החטופים, וגם לוודא מה גורל האנשים שאיננו יודעים מה קרה להם. ייתכן שישנם חטופים שלא שרדו, שגם אותם עלינו להחזיר הביתה. אבל באופן אישי זו עבודה שאיננו יכולים לבצע בלי הסכמת שני הצדדים, אנו זקוקים לזה בדחיפות, ואני פונה לשני הצדדים".
אבל למה את אומרת "הסכמת שני הצדדים"? ישראל משתתפת באופן מלא.
"אלה לא שני הצדדים שלא מסכימים. ישראל וחמאס צריכים להסכים על המתווה שלפיו נוכל לקבל גישה ולשחרר את החטופים".
את מדברת על קבלת גישה, אבל אם אני מסתכלת על אמנת הצלב האדום, כתוב בה שהצלב האדום נוסד מתוך רצון להגיש עזרה ללא אפליה לפצועים בשדה הקרב והמטרה היא למנוע ולהקל על סבל אנושי בכל מקום שהוא קיים בו, מטרתו היא להגן על החיים ועל הבריאות ולוודא כבוד אדם. את מי יש להאשים בכך שאת לא יכולה לבצע את עבודתך כפי שמוסכם באמנה שלכם?
"שני הצדדים".
אבל אלה לא שני הצדדים. הצד שמונע ממך להגיע לחטופים זה חמאס, למה את לא יכולה להגיד את זה בקול ובבירור?
"אנחנו מתוסכלים מזה בדיוק כמוך. העבודה שלנו היא לעזור במצבים כאלו, ונמשיך לעשות את העבודה שלנו, אבל לחמאס יש דרישות כלפי ישראל. ישראל צריכה לערוך משא ומתן עם חמאס, דרך מתווך, במקרה הזה קטר. הם חייבים להגיע להסכם על מנת שיידעו אותנו איפה נמצאים החטופים, כי כרגע איננו יודעים היכן הם נמצאים. איננו יודעים מתי ולאן ללכת כדי להגיע אליהם, זו עובדה פשוטה. איננו יכולים לאכוף את זה".
היית בישראל ופגשת את ראש הממשלה ואת הנשיא, פגשת גם את משפחות החטופים, אפשר לומר שנתקלת בתסכול עצום מהארגון שלך, ובאופן אישי ממך כנשיאת הארגון. למשל, כולנו ראינו את הסרטון שלך מביקורך בדרום רצועת עזה.
"ביקרתי בבית החולים האירופאי בעזה. מה שהכי זעזע אותי היה הילדים עם הפציעות המזוויעות שאיבדו את הוריהם".
הסרטון היה באורך שתי דקות, דיברת על הכשל המוסרי שיש במצב של האנשים בעזה, מצבם מדאיג, כולנו מסכימים על כך. אבל הזכרת את החטופים רק בסוף הסרטון, ולמשך שלוש שניות. איך זה מאוזן? אולי אם היית מדברת יותר על החטופים, זה היה מפעיל לחץ על חמאס.
"הזכרתי את החטופים ואני מזכירה אותם פעמים רבות בראיונות אחרים. אני מתייחסת לשני הצדדים באופן שווה - כשנגרם סבל לאזרחים, זו העבודה שלי. אנחנו יודעים איך לבצע את העבודה שלנו".
אבל בבירור אינך מסוגלת לבצע את העבודה שלך כשמדובר בחטופים. בסיטואציה הזו, את כלל לא מפעילה לחץ על חמאס. כשהיית בעזה, הלכת לבית חולים בעזה, שמנוהל בידי חמאס. למה אינך דורשת לכל הפחות להגיד, 'אם אתם רוצים שאבקר בבתי החולים שלכם, אני רוצה לוודא שהתרופה הזו והזו תגיע לחטופים', או 'תנו לי לראות את החטופים שמוחזקים בבית החולים'?
"זה מה שאנחנו דורשים כל יום, זה מה שדרשתי גם כשנפגשתי עם הנהגת חמאס בקטר. אנחנו לא רוצים רק להשאיר להם את התרופות, אנחנו רוצים להיות מסוגלים לראות שאכן מסייעים לחטופים כפי שנדרש".
מה התשובות שאת מקבלת כשאת אומרת "זו העבודה שלנו לראות את החטופים, זו העבודה שלנו לספק תרופות לקשישים ולחולים"?
"אני לא יכולה לחשוף את תוכן המשא ומתן הזה, כי זה עלול לפגוע בתוצאה. איני יכולה לדבר על הדברים האלה בגלוי מכיוון שמטרתנו העליונה היא שחרור החטופים".
כשאת אומרת "שחרור", ויתרת על התקווה לראות אותם בשבי?
"אני לא אומרת שום דבר לגבי זה, אני לא יכולה להגיד, אבל אנחנו רוצים שהם ישתחררו ומקווים שהם ישתחררו. על זה אנחנו עובדים".
למה לא להשתמש בבמה הזו כדי לשלוח מסר לחמאס?
"אנו דורשים את הגישה הזו, זו לא הנקודה. אבל אנחנו זקוקים לאפשרות לקבל גישה".
ראש הממשלה שלנו כתב סעיף בהסכם שמחייב אותם להכניס את הצלב האדום לראות את החטופים. לא ראית את הפסקה הזו?
"לכל מה שנכתב אין משמעות עבורנו אם לא ניתנת לנו גישה".
אבל את יכולה להבין למה בישראל, בסופו של יום, אומרים שהצלב האדום משמש כנהג אובר, כחברת מוניות, כל מה שהם יכולים לעשות זה שכאשר יש הסכם, הם מגיעים ולוקחים את החטופים, ואפילו שמענו מאחת החטופות, דורון אשר, שזה היה הרגע המפחיד ביותר, כשהם היו תחת חסותכם באמבולנס, זו הפעם הראשונה בה בתה בת הארבע אמרה שהיא מפחדת. אז אתם אפילו לא נהגי אובר טובים.
"פגשתי את המשפחות שהיו מעורבות במצב הזה, הם ראו כמה שחרור החטופים הוא מסוכן וקריטי. הם ראו כמה המבצעים האלו מסובכים. אנחנו שם כדי לבצע את זה, אני לא רואה ששום ארגון אחר מסוגל לזה כרגע. ואם היינו רק נהגי אובר, היינו רואים רכבי אובר נוסעים הלוך ושוב. זה לא אפשרי, אלו מבצעים מצילי חיים. הם מסוכנים ביותר. יש מאות, אם לא אלפי אנשים ברחוב. הכול יכול לקרות במהלך מבצעי השחרור האלו, חייבים לתכנן אותם בקפידה".
את מוכנה להגיד משהו לגבי האלימות המינית שהופנתה כלפי החטופים?
"אין לכך סובלנות, אין סובלנות כלל, אני באופן אישי מחויבת לעשות מה שביכולתי כדי שמעשים כאלו לא יקרו, ולעולם לא תהיה כלפיהם סובלנות. זה הגרוע מכול. אלימות מינית היא לא כלי נשק. צריכה להיות כלפיה אפס סובלנות, מכיוון שזו הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי.
אנחנו מאוד מודאגים שזה קורה ברגעים אלה לחטופות שלנו בעזה.
"אנחנו תמיד מודאגים שמעשים כאלו עלולים לקרות, תמיד".
לדעתך אתם מבצעים את עבודתכם על צד הטוב ביותר, והבעיה היא בציפיות שלנו, לא בביצועים שלכם?
"אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אני עושה מה שאני יכולה. ליבי יוצא למשפחות, אנחנו שותפים לסבלם, אבל אנחנו לא יכולים לכפות דבר. אנחנו זקוקים להסכמת שני הצדדים".
את יכולה לעדכן אותנו לגבי השיחות על סבב שחרור נוסף? יש לך חדשות כלשהן? את יודעת מתי זה יקרה?
"אני יכולה רק לקוות, אנחנו לא מעורבים ישירות במשא ומתן הזה. אני מקווה שהוא ימשיך, אני מקווה שזה יוביל לתוצאות ובינתיים אנחנו משוחחים עם כל מדינה שיש לה השפעה על התהליך. אנחנו מוכנים, אנחנו מבטיחים לכולם שאנחנו מוכנים מסביב לשעון לנוע כשהדבר מתאפשר וכשאנחנו יודעים מתי ולאן להגיע".