אנו סופרים כבר 21 יום למלחמה. שלושה שבועות מאז אותו בוקר שבת נורא. נכון לרגע זה, והוא משתנה כל הזמן, 229 ישראלים נמצאים גם הערב בעזה. ערב שבת שני בשבי. הרחק מביתם, הרחק ממשפחתם, הרחק משולחן השבת. מספר בלתי נתפס שמתעדכן כל יום כלפי מעלה. ילדים ופעוטות, סבים וסבתות, נשים וגברים, חיילות וחיילים.
רז בת ארבע וחצי ואחותה הקטנה אביב רק בת שנתיים וחצי נחטפו מבית סבתן בקיבוץ ניר עוז, יחד עם אימא שלהן דורון. האבא כאן בישראל. מה שלומן? מי מלטף אותן כשהן בוכות? האם אימא איתן בכלל? איזו מפלצת חוטפת ילדות קטנות מהבית, מהמשפחה, מהמיטה הקטנה שלהן?
כ-30 תינוקות וילדים עד גיל 16 נמצאים בשבי החמאס. הצעיר ביותר הוא כפיר ביבס, רק בן 9 חודשים. אולי עדיין יונק. מה הוא אוכל? האם הוא מצליח לא לבכות לפעמים? אחיו, אריאל, ג'ינגי מקסים בן 4, חטוף גם הוא. האם הוא עם אחיו הקטן? מנסה להרגיע אותו? איך יש כאלו בעולם, במערב ה"נאור", שיכולים לתמוך, להבין, ארגון שחוטף תינוקות?
אביגל עידן - רק בת 3 . שני ההורים שלה נרצחו והיא, שם לבד בחושך הגדול. בלי היד של אמא, בלי החיבוק של אבא.למתולתלת המקסימה קוראים יהל. חטופת מלחמה בת 3. גם היא נלקחה מהמיטה שלה בקיבוץ בארי. יהל וכל המשפחה שלה, 13 איש נחטפו או נרצחו.
איזו מפלצת גוררת נשים בנות 85 על אופנוע ומכה אותן כל הדרך לעזה? איך יש בעולם כאלו שעדיין חושבים שמדובר ב"לוחמי חופש"? שלא מבינים שהם הבאים בתור? אז הלב של כולנו הערב עם יפה ועם הנכד שלה תמיר, עם נועה וענבר, עם יונתן וחן, עם טל וגל, עם אגם ושגב, עם חנה ואלקנה, עם רז ועם אביב ושני - עם כל 229 החטופים והנעדרים, שנתפלל ונקווה שיחזרו הביתה בקרוב - בשלום.