רון (רוני) קריבוי, בן 25 מכרמיאל, עבד בצוות ההגברה של מסיבת הנובה בשבת השחורה. רוני היה אמור להגיע למתחם המסיבה באזור רעים רק בשעות הצהריים כדי לפרק את ציוד ההגברה, אך החליט להקדים כדי לחגוג עם חבריו.
"הצלחנו להרכיב את הפאזל על מה שקרה לרוני דרך חברים שניצלו", משחזרת אחותו יוליה קריבוי. "ראינו את רוני בסרטון שפורסם ברשת בשעה 07:41 בבוקר נמצא ליד הבמה יחד עם אנשים נוספים ופתאום מתחילים קולות ירי. ראינו שני סרטונים: אחד כשירי הטילים החל ואנשים מתבאסים שנסגרת המסיבה. בשלב הזה רוני עוד עמד שם מחייך ורגוע. בסרטון השני שצולם שעה לאחר מכן כבר רואים את החשש והפחד על הפנים שלו".
החברים של רוני הצליחו להינצל והקשר הטלפוני אתו נמשך עד שעה 11 בבוקר. בשיחה האחרונה נשמעו מהצד השני של הקו קולותיהם של המחבלים: "הוא ברח עם קבוצה של חברים, אבל הם לא הגיעו רחוק, אלא רק עד לחניה. הם התחבאו בשיחים ובשלב מסוים החברים התפצלו, כשמאחד הכיוונים הגיע מחבל על אופנוע. בשעה 10:40 רוני עדיין שלח הודעות ואמר שהוא שומע את המחבלים מדברים ביניהם. בשעה 11:00 החברים, שהגיעו למקום בטוח, התקשרו בשיחת ווטסאפ וקראו לו 'רוני! רוני!' הם שמעו צחקוקים בערבית, ניסיון של המחבלים לחקות את השם רוני ואז השיחה נותקה. שבוע לאחר מכן הצבא הודיע לנו רשמית שהוא ברשימת החטופים".
רוני הוא בנם של אולג ומרינה, אח קטן לאיגור ויוליה, משפחה שעלתה לארץ בשנות ה-90 עם העלייה הגדולה מברית המועצות בעקבות אנטישמיות הולכה וגואה בסנט פטרסבורג. "המשפחה שלנו עלתה לארץ בגלל אנטישמיות בסן פטרסבורג", מספרת יוליה. "ההורים הבינו שיהיה קשה לגדל ילדים יהודים ברוסיה ועלו לארץ מתוך ציונות. כשהחלה העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, ההורים שלי החליטו שזה הרגע המתאים לעלות לישראל. המשפחה שלנו ברחה ממקום אחד למקום אחר - ועכשיו גם כאן פתאום אנחנו לא מרגישים בטוחים. איך איבדנו את הביטחון במדינה שלנו? לא ייאמן שאירוע כזה יכול להתרחש בישראל".
"אנחנו לא מוותרים על רוני"
גל קורנפלד, חבר טוב של רוני, היה איתו ברגעים האחרונים לפני שנחטף לרצועה: "אני מכיר את רוני יותר מעשר שנים והשיחה האחרונה שלי אתו הייתה בחניה של מסיבת הנובה ברעים. באותו בוקר הוא לא חשש בכלל, היה נראה שהוא בטוח במה שהוא עושה והתחיל לפרק את ההגברה ב-6:30 בבוקר כשהתחילו ההתרעות. נתתי לרוני חיבוק וביקשתי ממנו לשמור על עצמו".
גל הצליח להימלט מהמחבלים בשטח המסיבה אך בשלב מסוים דרכיהם התפצלו: "אנחנו ברחנו מהמסיבה תחת אש למרחק 20 קילומטרים עד שהגענו למושב פטיש. רוני וחבר נוסף שלנו רצו יחד, החבר הצליח להינצל, אבל רוני נעלם. קשה להכיל או לנסות לתאר את חבר הילדות שלי במשפט אחד. יש לי רק מסר אחד: תחזירו אותם הביתה כבר".
המשפחה מספרת על רוני שהוא בחור צעיר שאוהב את החיים, אוהב לטייל בפסטיבלים בארץ ובחו"ל, להיות במסיבות ולשמוע מוזיקה תוך כדי שהוא מתמחה בתחום הסאונד. "אנחנו לא מוותרים על רוני", אומרת אחותו יוליה. "הוא בחור חזק ושורד שתמיד קם על הרגליים. אנחנו מאמינים שיחזור אלינו".