בבוקר שבת ה-7 באוקטובר מדינת ישראל ויישובי הנגב המערבי התעוררו למתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. כשעוד לא היה ברור מה בדיוק קרה, אזרחים ניסו לקרוא לעזרה בכל דרך אפשרית, ואף פנו לגופי התקשורת. בשידור חי מהתופת, אלה בן עמי בת ה-23 לחשה את זעקתה בתקווה לשרוד. "אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי", אמרה בריאיון לדני קושמרו בשידור חי. "הוא כתב לי שנכנסו וחוטפים אותם, ולא היה לי מה לעשות". את פגישתם של השניים שידרנו ב"אולפן שישי", כשבוע לאחר השיחה בלתי נתפסת.
במפגש פנים מול פנים אלה מספרת שחלף שבוע עד שהתקשרו אליה מהקיבוץ להודיע לה שסרקו את הבית ולא מצאו את אביה בחדרים או בארונות. היא גרה בבית אחר בקיבוץ, ושהתה בממ"ד עם בן זוגה בעת כניסת המחבלים לבארי. דודתה איילת עלתה לשידור ראשונה ואמרה בקול חנוק מבכי: "למה אף אחד לא בא? אין פה אף אחד". איילת הייתה בבית עם שני ילדים קטנים ועם בעלה. "המחבלים פורצים לנו לבתים והורגים אותנו ושורפים לנו את הבתים ואף אחד לא בא", היא זעקה."אנחנו כבר שלוש שעות פה ועכשיו מנסים לפרות לי הביתה, הם דופקים על הדלת שלי".
זמן קצר לאחר מכן אלה עלתה לשידור והודיעה שאביה נחטף. "משבע עד תשע בבוקר התחננתי שיבואו להציל את ההורים שלי", נזכרת בעודה צופה בריאיון שלה לחדשות 12 יחד עם דני קושמרו. "אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי", היא לוחשת באותם רגעים. "בת כמה את אלה?" שאל בריאיון. מולה, הוא מודה: "חשבתי שאת בת 12 או משהו. שאלתי איפה את, לא ידעתי מה לשאול אותך".
"ראיתי תמונה בטלגרם שהוא בעזה", היא ממשיכה בלחישה, באותו בוקר ארור. "כנראה שאמא שלי הייתה איתו וסבתא שלי שמעה על זה, אז היא נסעה אליהם גם והוא ניסה להגן עליהם אז לקחו אותו לעזה. לקחו אותו. אני בטוחה, זהו הוא בתמונה. זה אבא שלי".
על ספסל בקיבוץ, אלה משחזרת את התגלגלות האירועים מתחילתם. "התעוררנו לבומים חזקים בצרורות, זה משהו שאני כבר מכירה. חברה שלי סיפרה לי שמחבלים פרצו לקיבוץ רכובים על אופנועים. אמרתי, 'אין סיכוי, דבר כזה לא קורה אצלנו'. הכל קרה מאוד מהר. היה צבע אדום, ואחרי שניה היו מחבלים בקיבוץ". בשעה 7:20 אבא של אלה כתב לה - "הם אצלנו. אני שומע יריות".
כל אותו הזמן אלה מתכתבת עם אביה שמסתתר בממ"ד. היא מגלה ששברו את דלתו, הוא כותב ששורפים את הבתים. "הם אצלנו בבית עכשיו, הם באים. הרבה מחבלים בתוך הבית, באמבטיה, זהו". בהודעה אחרונה הוא כותב: "הם פה".
אלה התכתבה תוך כדי גם עם אימה. "מפחיד ברמות, אתם בסדר?", היא שואלת. "אנחנו בסדר בינתיים, אל תזוזו", כתבה אימה. "הייתי חסרת אונים", משחזרת אלה. "אני בלי נשק, כמעט יצאתי מהממ"ד ובן הזוג שלי לא נתן לי. הוא הציל את החיים שלי".
כשראתה את התמונה של אביה החליטה להתקשר לחדשות 12, בשיחה שהבהירה לכולם מה קורה: המחבלים בתוך הקיבוצים, חוטפים והורגים אנשים. "זה לא עזר", אומרת אלה. "השיחה הייתה בשעה 11:00, הצבא הגיע בשעה 15:00. התחננתי שיבואו להציל את ההורים שלי ואף אחד לא בא. הקפצות עובדות מהר, כשהצבא צריך להגיע הוא מגיע. חשבנו שזה בחיים לא יקרה". רק בסביבות 01:00 בלילה הגיעו לחלצה מהממ"ד בביתה. "יצאתי החוצה וראיתי הרס. מכוניות שרופות, גופות. תוך כדי שנמלטנו היו יריות, פיצוצים".
"איך אמא שלי יושבת אזוקה בחושך? היא צריכה המון תרופות, שלחתי רשימה לצלב האדום. היא לא תשרוד הרבה זמן בלי תרופות", היא אומרת. על תמונת אביה החטוף היא אומרת: "ראיתי על הפנים שלו שהוא הולך לשרוד", היא מנסה לשמור על אופטימיות, "אני יודעת שהוא בחיים לא ישאיר אותי לבד. אני חזקה, אני פה ועושה הכול כדי לשחרר אותם. אנחנו מחכות להם".
יותר ממאה נרצחו בקיבוץ בארי, עשרות נחטפו. אלה מכירה כמעט את כולם. "זאת המשפחה המורחבת שלי", היא אומרת, "זה לא נתפס". היא לא יודעת אם תחזור אי פעם לקיבוץ, אבל גם אם כן, היא אומרת, "נלך במדרכה ולא נראה את ההוא, ניכנס לחדר האוכל והוא יהיה ריק. אני לא אוכל ללכת באותו השביל שהלכתי בו עם הגופות והמכוניות השרופות. לא אוכל לחזור לאותו השביל בחיים".
בערב, שלחה אלה הודעה עם בקשה משמעותית מאוד עבורה. "אם אתה מגיע במקרה לבארי, בבקשה, תוכל לחפש את הבית של ההורים שלי?", היא שואלת את קושמרו. "אני זקוקה שתביא חפץ כלשהו עם ה-DNA שלהם, בבקשה". לבקשתה, הצוות עשה את דרכו לבארי כדי למצוא חפץ כלשהו. צה"ל נתן כמה דקות בלבד למשימה, ועל כן היא נעשתה בזריזות. צוות חדשות 12 מצא את הבית הרוס כולו.
"לקחתי מברשות שיניים וסכין גילוח", הודיע בשיחת טלפון לאלה הנרגשת. קצין צה"ל הגיע למערכת האולפן ואסף את הדברים שהגיעו מבארי. בינתיים, בן הזוג של אלה גויס בצו 8. דודתה איילת, בעלה והילדים חולצו בשלום - גם הסבתא. אך מההורים, אוהד ורז, אין עדיין שום אות חיים מלבד אותה תמונה של אבא מעזה - וניסיון לאגור תקווה שיחזרו הביתה בשלום.