מדינת ישראל הציבה את היעדים למלחמה ובראשם בולט יעד אחד: מיטוט שלטון חמאס ברצועת עזה. ואכן, ישראל כבר הגבירה בסוף השבוע את הפעילות הקרקעית. מה עומד מאחורי המילים שהשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם בכירי הצבא בחדרי הדיונים של חברי הקבינט הביטחוני המצומצם? בכירים לשעבר במערכת הביטחון שוחחו עם N12 על המשמעות של הגדרת יעד המלחמה - וניסו להסביר אם אכן ניתן לממש אותו.
ארגון הטרור חמאס השתלט על רצועת עזה בשנת 2007, ומאז הוא מחזיק בשלטון יותר מ-15 שנים ברציפות ומקבל סיוע נדיב מחו"ל. מנהיג חמאס ברצועת עזה הוא יחיא סינוואר, ששוחרר בעסקת שליט ב-2011, וראש הלשכה המדינית הוא איסמאעיל הנייה: שניהם עד כה נמנעו מהופעות פומביות מאז תחילת המלחמה.
"היעד שנקבע, שהוא מיטוט שלטון חמאס, חשוב כדי להבהיר שישראל שינתה את הפרדיגמה", מסביר האלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר. "במקום התפישה שכשלה שהתמקדה בכוונות הארגון והניחה ש'חמאס מוחלש, מורתע ומהווה כתובת', ישראל מכוונת לשלילת יכולות חמאס - יכולות צבאיות ויכולות ממשל. עם זאת, זה יעד שאפתני מאוד. השלמת יעד דומה שהציבו האמריקאים במלחמה נגד דאעש - נמשכה חמש שנים".
"לישראל אין קואליציה של 68 מדינות מאחוריה, אין כל הזמן שבעולם, ובמדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה לא הוחזקו מאות אמריקנים בני ערובה", מוסיף ידלין. "ובכל זאת - אם יעמוד לרשות צה"ל מספיק זמן, וארה"ב לא תעצור אותנו, שילוב של פעולה מסיבית מהאוויר, מצור ומהלך קרקעי יכול לרסק את ממשל החמאס ולשלול ממנו את רוב יכולותיו הצבאיות".
אלוף (במיל') גרשון הכהן, ששימש בעבר מפקד הגיס הצפוני והגיס המטכ"לי, מתייחס ליעד המלחמה שנקבע: "קשה לאנשים לתפוס שמלחמה היא לא 'פרויקט הנדסי'. אם יזם יצהיר על פרויקט ש'נתחיל לעבוד ונראה מה יקרה הלאה', אף אחד לא ישקיע במיזם שלו. כאשר אנחנו באים לדון בשאלה של יעדי המלחמה, צריך להבין שמצד אחד חייבים להגדיר יעדים, מצד שני צריך להסתכל עליהם בספקנות ולהבין שכוח החיים גדול יותר".
בחינה של ההיסטוריה מלמדת על משמעותם של יעדי המלחמה, כמו למשל במלחמת יום הכיפורים. הכהן מתאר: "לרמטכ"ל דדו אלעזר היה ברור מה הוא רוצה להשיג: הפסקת אש מכובדת. כששאלו אותו בממשלה אם הוא יכול לצלוח את התעלה, הוא השיב בשאלה: 'האם אתם יכולים להבטיח לי שמהלך כזה יביא לנו הפסקת אש?' אף אחד לא ידע לומר זאת בשעה הזאת. כלומר אנחנו לא מסוגלים כבני אדם לצפות את העתיד".
עזה תהפוך ל"סיפור גבורה חמאסי?"
הנעלם במשוואה של מיטוט שלטון חמאס ברצועה הוא התמיכה שלה זוכים רעיונות הארגון, תפיסות שמושרשות היטב באוכלוסייה האזרחית בעזה. לפי האלוף (במיל') הכהן. "עזה היא יעד, ולשנות את הדפוס של העיר זה חלק הכרחי מהניצחון. אם לא נעשה את זה לעזה ולא ניכנס לעזה - היא תהפוך לסיפור גבורה חמאסי שיעורר הדים – והם יובילו לידי אסון. לכן בהיבט הזה מדינת ישראל חייבת לעשות צעד דרסטי, האמריקנים מבינים שיש לצאת לפעולה חסרת תקדים בעזה למול המעשה חסר התקדים בתולדות הציונות שעשו לנו ה'חיילים' הנוראים של חמאס בשבת השחורה. אנחנו לא יודעים מה תהיה התמונה ב'יום שאחרי' - מפני שהתנאים הבסיסיים עוד לא נוצרו".
לדברי הכהן, "אנחנו בחוסר ידע, לא כי לא נערכנו ולא קראנו את הספר הנכון. זה לא מבצע של כמה ימים וחוזרים הביתה. ברור שאנחנו יוצאים למאבק עם השלכות מיידיות על הכלכלה, החיילים מגויסים. חשוב להאמין שצריך להאמין ביכולת של מדינת ישראל אבל לא להשמיע סיסמאות נבובות. המנהיגים צריכים להאמין ביכולת - אבל לא להבטיח הבטחות שלאחר מכן לא נעמוד בהן. אפשר להצהיר: לזה אנחנו חותרים אבל אי אפשר להבטיח".
ובהתמקדות על תפקיד המנהיג בהשגת מטרות שכאלה, הכהן מסביר: "מותר גם להביע את החרדה האישית. בן-גוריון אסף ב-1948 את המטה הכללי, בשלב שלא היה לו שום מושג איך הוא מנהל את המלחמה הרובצת לפתחו. הוא מסביר שזה ילך ויתהווה עם הזמן. זה תלוי בגודל החלומות שלנו. מטרה גדולה מחוללת יכולת גדולה. מטרה מוגבלת תגרום גם ליכולת מוגבלת. להאמין ביכולת אבל לראות את הקשיים. תוכניות זה כלום - תכנון זה הכול. חשוב לתכנן, אבל בסוף קורים דברים אחרים".
"אי אפשר למוטט את הרעיון"
לפי ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), "אתה יכול למוטט את התשתיות אבל אתה לא יכול למוטט את הרעיונות. הבעיה בחמאס היא שזה לא רק ארגון צבאי אלא גם ארגון אזרחי, שמספק עבודה וכסף לאנשים. לכן אתה יכול למוטט את התשתית שלו ולהרוג את המנהיגים שלו - אבל הרעיונות יישארו, ועם הרעיונות האלה אנחנו נצטרך לחיות. האמירה הזו היא אמירה מאוד פשטנית. זה לא דבר בינארי שאם נהרוג את יחיא סינוואר - אז אין חמאס. יקומו מחליפים. הבעיה היא בעיקר העם, שהעם מאמין בחמאס".
דוגמה בולטת לתמיכה העממית עולה משיחת הטלפון שפרסם השב"כ, ובה נשמע מחבל חמאס משוחח עם הוריו שמתגאים בו על כך שרצח עשרה יהודים. "זה מלמד אותנו עד כמה הרעיונות החמאסיים מושרשים באוכלוסייה", קובע ד"ר קליסקי. "כך עולה גם מהפקודות האכזריות שקיבלו פעילי חמאס בזמן הפלישה לישראל ב-7 באוקטובר. יידרש כאן חינוך מחדש, שינוי ב-DNA של התושבים, ולכן היעד הזה הוא לא לגמרי פשוט".
"מבחינה צבאית יש לנו שלוש אפשרויות", מצהיר קליסקי. "הראשונה היא להיכנס עם אוגדות פנימה ולחרוש את השטח. המשמעות תהיה אבדות רבות מאוד לשני הצדדים. מקרה דומה הוא הלחימה של צבא ארה"ב בערים מוסול ופלוג'ה בעיראק נגד דאעש. זה עלה לאמריקאים באבדות כבדות מאוד, אלפי הרוגים לצד אלפי הרוגים מקרב האוכלוסייה. לוח הזמנים עמד על עשרה חודשים".
"האפשרות השנייה היא להפעיל רק את חיל האוויר ולתת פקודה להרוס כל מבנה שיש כלפיו חשד קל. לפגוע בתשתיות החיוניות כדי שהאוכלוסייה תרגיש זאת ואותה אימא שכל כך התגאתה שבנה רצח עשרה יהודים, שהיא תרגיש את המחיר".
"האפשרות השלישית היא שילוב: פשיטות ממוקדות עם כוחות עצומים", מדגיש קליסקי. "שם המשחק פה הוא כוח: נצטרך לבוא ביתרון כוח אדם של עשרה לאחד. פעולה כזו יכולה להביא למיטוט החמאס מבחינה צבאית - אבל מבחינה אידיאולוגית, האידיאולוגיה החמאסית תישאר. איתה נצטרך להתמודד באמצעים כלכליים, חינוכיים או בין-לאומיים".
לדברי קליסקי, "חשוב לפגוע בתשתיות כדי שתושבי עזה יבינו שחמאס הביא אותם למצב שאי אפשר לנהל חיים, ואותה אימא תקלל את היום שבו שלח חמאס את הבן שלה להרוג יהודים, כי עכשיו אין לה חשמל ואין לה מים. צריך גם להכביד על האוכלוסייה האזרחית, כי אחרת לא עשינו כלום: נמוטט את החמאס - אבל האידיאולוגיה הרצחנית תישאר".