ארבעה ימים בלבד אחרי שפונו ילדי קיבוץ ילדי כפר עזה לשפיים והם כבר חווים סוג של חזרה לשגרה, גם אם מוגבלת למדי. ביום רביעי שאחרי השבת ההיא כבר נמצא עבור ילדי הגן ובית הספר היסודי של כפר עזה חלל בקיבוץ המארח, ומאז הם מבלים ארבע שעות ביום בבית ספר זמני המתופעל בעיקר על ידי אנשי חינוך מתנדבים מהאזור ומשאר התנועה הקיבוצית.
הרוח החיה מאחורי החזרה המהירה מאוד למסגרת היא עופר הלפרין, מורה מכפר עזה. "אומנם לא הצלחנו לגייס צוותים מתוך הקהילה, כי הקהילה במצב מאוד קשה. אנשים היו מפורקים ועברו מלוויה ללוויה כל השבוע שעבר וגם השבוע". בהתחלה גם הילדים עוד לא הגיעו, אומרת הלפרין. "עכשיו לאט-לאט אנשים קמים משבעה ומתחילים להביא את הילדים למסגרות. וזה כמובן לא דומה למה שהיה בכפר עזה. שם הייתה לנו מערכת חינוך משעה שבע עד ארבע לגנים, ואחרי שעות בית הספר פעלו חינוך חברתי וצופים. עכשיו אנחנו בונים לאט-לאט את הדבר הזה מחדש. זה האתגר הכי גדול שאי פעם מערכת חינוך התמודדה איתו".
"עד לפני שבוע גם היו מעט מאוד ילדים שהסכימו בכלל להיפרד מההורים, או הורים שהסכימו בכלל לשחרר את הילדים", מתארת הלפרין, "כי הטראומה שעברו פה משפחות היא עצומה. זה עניין של לסגור את הדלת מאחורי הילד, כשההורה לא נמצא בחדר. לא התמודדנו עם דבר כזה אף פעם, באף מקום בארץ או בעולם. זה דבר שהוא חדש מכל הבחינות. אנחנו מתמודדים עדיין עם קשיים מאוד מאוד גדולים, אז העניין הזה של ארבע השעות האלה ביום, כשהילדים קצת מתחילים להרגיש איזושהי שגרה. זה המון במצב שהם נמצאים בו כיום".
"יש לנו שבעה ילדים חטופים"
לא פחות מ-52 מחברי כפר עזה, תושביו ועובדיו נטבחו בידי מרצחי החמאס ו-17 מחבריו מוגדרים כעת כנעדרים. בתוך הטרגדיה הנוראה, הכאוס של המרחק הגדול מהבית והחיים בתנאים ארעיים התמזל מזלם של תושבי כפר עזה להיאסף על ידי אנשי שפיים, שאימצו אותם אליהם, וכעת אט אט משלבים אותם בחיי הקיבוץ המארח. בעוד אנשי קיבוצים אחרים בעוטף ויישובי האזור מתארחים במלונות צפופים, אנשי כפר עזה זוכים לתנאים של כפר נופש רחב ידיים. זה גם מה שמאפשר להם את השיבה המהירה, גם אם רק חלקית, למסגרות חינוכיות פועלות.
ובכל זאת, עומק הטרגדיה יצריך כבר בקרוב מאנשי החינוך אתגרים נוספים מעבר לאלו שלהם הם נדרשים כעת. "יש לנו ילדים שהתייתמו בכמויות", אומרת הלפרין. "לרוב הילדים התייתמו מאבא. יש לנו גם הרבה חטופים. שבעה ילדים חטופים, שהם חברים של הילדים במערכת וזה מאוד-מאוד משפיע. יש ילדים שלא מוכנים להגיע למערכת החינוך כי החברים שלהם לא נמצאים שם".
הלפרין מספרת כי בכפר הנופש בשפיים פועל כעת צוות פסיכולוגים השוהה במקום 24/7 וכולל גם צוותים של בית החולים לילדים שניידר שנרתמו לסייע. מתוך הטרגדיה והכאוס כבר ברור שילדי הקיבוץ לא יזכו בשנת לימודים רגילה. אנשי כפר עזה ישהו בשפיים לפחות בחצי השנה הקרובה, כך מסתמן, ודיונים מתקיימים כעת לגבי מתווה להרחבת המסגרת החינוכית. ילדי הקיבוץ, אומרת הלפרין על סמך מה שכבר סוכם, ישולבו בבתי הספר של המועצה האזורית חוף השרון, אך בכיתות נפרדות מהתלמידים המקומיים.
"רצחו את הנפש של חצי מהקהילה שלנו. זה מה שמורגש כרגע, אז מי מדבר בכלל על לימודים?" מחדדת הלפרין. "הילדים יתחילו ללמוד מתמטיקה ולשון אולי רק עוד חודש-חודשיים. בית הספר שהם ילכו אליו הוא מאוד-מאוד חווייתי של אמנות, של טבע, של סביבה. הלמידה תהיה דיפרנציאלית. כל ילד יבנו לו את התוכנית שלו. אם ילד בכיתה י"ב ירצה לעשות בגרויות הוא יעשה בגרויות, אם הוא לא ירצה לעשות, הוא לא יעשה".
"אני לא חושבת שזה משהו חדש, זה פשוט חדש בסדר הגודל", היא קובעת. "כבר היו ילדים שהתייתמו או שחוו טראומות מכל מיני סוגים וחזרו אחר כך ללמוד. אבל זה לא קורה לקהילה שלמה, לקבוצה שלמה של ילדים".
הלפרין, מורה לאומנות, מתגאה שהמסגרת החינוכית שהקימה יש מאין בתוך ימים מתבססת על עולמות האומנות והמלאכה. "אני יכולה להגיד לך שרק מתוך צפייה בילדים שלי אני מבינה כמה זה נכון. יש לי בן 10 ובת 5 ומהרגע שהגענו לפה הם רק יוצרים בכל חומר אפשרי", מספרת הלפרין. "וזה לא בגלל שאמא שלהם מורה לאומנות. הכנסנו למערכות החינוך המאולתרות גם מטפלות באמנות שנמצאות שם כמדריכות וזה היה מדהים לראות כמה הילדים נמשכים לשם. כנ"ל טיפול בבעלי חיים. כל הדברים האלה מאוד-מאוד חשובים לילדים כרגע. כל המעטפת הזאת, ברגע שהיא תייצב את הנפשות של הילדים, הם יוכלו להיות פנויים גם ללמידה של מתמטיקה ולשון. אבל קודם כל נייצב את הנפש".
המיצב לזכר המורה האהובה
כבר אחרי צוק איתן, לפני כתשע שנים, החלה לפעול באזור תוכנית לימודים למלאכות לילדים שחוו טראומה בעקבות המצב הביטחוני באזור. מי שהייתה יכולה לסייע בידיה של הלפרין באתגר העומד לפתחה כעת היא שותפתה ארוכת השנים ומי שהגתה את תוכנית הלימודים, ליבנת קוץ. קוץ ז"ל נרצחה באותו בוקר ארור יחד עם כל משפחתה. בן זוגה, אביב, והילדים רותם, יונתן ויפתח.
אתמול לפנות ערב, אחרי שהסתיימו הלימודים, העניקה הלפרין לילדי כפר עזה עוד מסגרת פעילות קבוצתית. ה-25 באוקטובר אמור היה להיות יום ההולדת החמישים של ליבנת ז"ל. את יום ההולדת העגול של המורה האהובה שנקטפה חגגו ילדי הקיבוץ בשחזור של אחת מיצירותיה: מיצב בצורת כנפי מלאך עשויות משאריות צעצועים ישנים בשלל צבעים ושנתלו רק לפני חודשים בודדים על קיר אחת המיגוניות הרבות בכפר עזה.
ארגון אחים לנשק וקיבוצים נוספים מהאזור נרתמו בשבוע האחרון למבצע ובצוהרי אמש הגיע משלוח של כמה מאות צעצועים ישנים ומרופטים לדשא המרכזי של כפר הנופש בשפיים. הקיבוץ המארח תרם שני לוחות דיקט שקורצו לצורת כנפיים בנגריית הקיבוץ, והלפרין ניצחה על המבצע כשהיא מדריכה את הילדים והוריהם. יצירת המחווה צפויה להישאר בשפיים ותנציח את ליבנת ז"ל ומשפחתה על אחד מקירות הקיבוץ המארח.
הלפרין מספרת שליבנת ז"ל חלמה להעתיק את הקונספט - שלו קראה "כנפיים של בובה" - גם למקומות אחרים בארץ. כעת היא מגשימה את החלום לאחר הירצחה. זו גם מתנת יום ההולדת שלה לחברה האהובה.
"היא לא אהבה מתנות וביקשה שביום ההולדת יתנדבו למען הקהילה במקום", משתפת הלפרין, בהתאם לבקשתה של ליבנת ז"ל לפני מותה, קראו בני משפחתה בפייסבוק להגשים את משאלתה ולהתנדב ביום ההולדת שלה ולשתף ברשתות החברתיות תחת התיוג #המשאלה_של_ליבנת.
"ביקשה לא לקנות לה מתנות ליום הולדתה אלא להתנדב"
בזמן שהכנפיים לזכר ליבנת הולכים ונצבעים אט-אט בצבעי הקשת על הדשא בשפיים, מתנהל במבנה סמוך מבצע זיכרון נוסף - ילדי כפר עזה ושפיים שותלים פרחים בעציצים קטנים ובהם דגם מוקטן של עפיפון. בשבת האיומה ההיא ה-7.10 הייתה אמורה להתקיים בכפר עזה עפיפוניאדה שאותה היה אמור להוביל אביב קוץ ז"ל. כמו רעייתו גם אביב ז"ל היה איש מלאכה. אביב היה סמנכ"ל של אחת החברות הגדולות בתחום ההיי-טק וליבנת עבדה כמעצבת גרפית בחברה גדולה מאוד, עד שבחרה בהוראה ופנתה להסבה מקצועית.
למרות הקרייריזם שני בני הזוג בילו את מרבית זמנם הפנוי בקיבוץ, יחד עם הילדים, במלאכת יד. ההתמחות של אביב הייתה בניית עפיפונים, אך הוא עסק גם במסגרות ונפחות. בכפר עזה מספרים על שלל היוזמות של הזוג הנמרץ. עדי, אחותה של ליבנת ז"ל מספרת על אחת התמונות שהתפרסמו לאחר טבח שלמשפחת קוץ בתוך גזיבו מעוטר בפרחים. את הגזיבו ואת סיגור הפרחים, מספרת עדי, הם יצרו בעצמם.
בין כל ילדי הקיבוץ בשפיים מסתובב - מחויך עד כמה שניתן - בני קוץ, אביו של אביב שהגיע יחד עם אימו של אביב, תמר. והוא מספר שכשליבנת ביקשה לא לקנות לה מתנות ליום הולדתה אלא להתנדב במקום, הוא לא הבין מה נכנס בה. "אמרתי לה מה את מדברת שטויות? אבל היא אמרה שהיא מדברת ברצינות. היא אמרה את זה לכל מוקיריה ובעיקר לאחותה שעכשיו לוקחת את זה הלאה וגייסה את כל העולם, שכל אחד יעשה משהו, לא משנה מה".
"היא סיפור", מתאר בני את ליבנת. "כי היא החליטה לקחת פרויקט ולהרים אותו מאפס. אחד בבית הספר ובמועצה לא הבין אותה כשהיא באה ואמרה שהיא רוצה שילדים ומבוגרים באזור יעסקו באומנות. ובגלל שלא הבינו אותה שנה שלמה היא עבדה על חשבונה. היא הביאה את הצבע מהבית ואת המכחולים. הם עדיין לא הבינו מה הזה השיגעון הזה, אבל נתנו לה חדר בשביל זה. רק אחר כך הכירו בזה והתחילו לשלוח לשם כיתות של ילדים וסדנאות של מבוגרים".
הם היו האחרונים לשאת את שם המשפחה קוץ
בין שלל הילדים שמתרוצצים במדשאות שפיים נמצא גם ילד לבוש חולצת כדורגל הנושאת את שם המשפחה KUTZ. זהו בנה של עדי, אחותה הצעירה של ליבנת. זהו לא שם משפחתו. קוץ האבא, בן למשפחת שורדי שואה, אומר כי בנו והנכדים היו האחרונים לשאת את שם המשפחה קוץ.
את מפעל חייהם - בית המלאכה - פיתחו ושיכללו בני הזוג קוץ ז"ל עד שהפכו אותו למרכז החברתי של כפר עזה. הם הזמינו אפילו אמני ספוקן וורד להופיע על הגג, יחד עם הרצאות, סדנאות כתיבה יוצרת וקורסים של צילום. בנם אביב היה אחד מארבעה בלבד במחזור שלו שנותרו בקיבוץ ותמר ובני קוץ - מהוותיקים ביותר בכפר עזה - מספרים כיצד היו בנם והכלה המרכז החברתי של הקיבוץ כולו.
"יש את השלטים הגדולים שאביב וליבנת ציירו למען החטופים (שני האזרחים הישראלים ששוהים ברצועת עזה עוד טרם המלחמה ושני החיילים שגופותיהם מוחזקות בידי חמאס - י.כ.) על הכביש בין כפר עזה למפלסים ושם כתוב, לצד התמונות של ארבעת החטופים 'הושט היד וגע בם', מתוך השיר של רחל. כשאמרנו לאביב 'למה לא שמת מי צייר' זה לא עניין בכלל", אומר בני קוץ. "אני השתגעתי מהם - מהרעיונות ומהיזמות. ומה שיפה שהיא עשתה את זה בשקט ובלי לקחת קרדיט. אתה מחפש בצד של השלטים את השם שלהם - ואין. הם עשו בשביל לעשות. היום כל אחד כותב שלושה משפטים ותיכף ליד זה מופיעה אקרדיטציה מלאה וערך בוויקיפדיה. היום זה כבר לא הקיבוץ של פעם. וכשאתה רואה אנשים שעושים דברים למען הקהילה ללא התחשבנויות זה נדיר וגם מרגישים את זה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv