האירוע שנחשף שבוע אחרי שהתרחש: כמה שעות אחרי תחילתה של מתקפת הפתע על העוטף, במנחת באזור נבי מוסא, מתכנסים עשרות רבות של לוחמי צנחנים. הם כבר מבינים מצפייה בעשרות הסרטונים שמועברים בזמן אמת, שהם עתידים לנחות בתוך שדה קרב. אבל את מה שקורה למסוק בדרך, הם לא מסוגלים לצפות.
האירוע מתחיל בהתרעות צבע אדום שנשמעות ברחבי בסיס חיל האוויר. בערך בשעה תשע, כשעתיים וחצי אחרי האזעקות, הם עולים לאוויר. זה קורה אחרי שאל״ם י׳, ששימש טייס משנה באותה הטיסה, מקבל באותה שעה החלטה קריטית.
"אני מרים טלפון למח"ט הצנחנים, אותו אני מכיר המון שנים", הוא משחזר. "אני אומר לו, 'יש לי רביעיית יסעורים שיכולים להטיס המון לוחמים. איפה אתה? ומה אתה רוצה שנעשה?'. הוא אומר שיש לו 400 חיילים מוכנים". ככה, ביוזמה כמעט פרטית, נבחר היעד. היסעורים עושים את דרכם למקום שבו מחכים לוחמי הצנחנים, שמחכים שם ערוכים לצאת לקרב.
זמן קצר אחרי, ארבעה יסעורים נוחתים בשטח, ואוספים עשרות לוחמי חי"ר. בכל מסוק מוכנסים באופן חריג 50 לוחמים. המסוקים ממריאים לכיוון בית קמה, אבל יעד הנחיתה הסופי עדיין לא ברור. "כשאנחנו עולים מול השולט שנמצא בבור בקריה ושואלים אותו – 'מה המשימה?' אנחנו מקבלים את התשובה הבאה, 'אין לנו מושג, התמונה לא ברורה. תבצעו את המשימה כפי שאתם מבינים'", משחזר אל"ם י', טייס המשנה של המסוק.
כשהם מרחפים מעל יישובי העוטף ומסתכלים למטה, הם כבר מבינים היטב מה מתחולל בעוטף. "נופפו לנו בידיים, התושבים ראו יסעורים. אתה רואה משפחה עם ילד שמנופף לך", מספר סגן גבריאל, מפק"ץ בחטיבת הצנחנים. גם היעד לנחיתה מגיע סוף סוף: בסמוך לקיבוץ עלומים.
קילומטר בלבד לפני היעד הם מבחינים שהשטח רווי במחבלים על אופנועים. שנייה אחרי, אחד המסוקים נפגע מירי פתאומי. המסוק מצליח לבצע נחיתת חירום תחת אש בלתי פוסקת, ועשרות לוחמי צנחנים יוצאים מתוכו במהירות. בזמן שכל לוחמי הצנחנים, 50 במספר, כבר נמצאים מחוץ למסוק - טיל נ"ט פוגע בו והוא נשרף.
בחוץ ממתינים ללוחמים מחבלי החמאס. עשר דקות עברו תחת אש תופת עד שהלוחמים הצליחו לחסל את כל המחבלים ולהמשיך קדימה אל היעד - תושבי הקיבוצים הנצורים. במרכז הקיבוץ מגנים על חבריהם בגופם חברי כיתת הכוננות. שעות הם נלחמים שם, כמעט לבד, מסתייעים רק בקומץ של כוחות מיוחדים. רק כעת מובאים בהמוניהם לוחמי החי"ר שמצטרפים ללחימה.
"אנחנו נכנסים בית בית, שדה קרב", אומר סגן גבריאל. "אני נכנס לממ"ד ורואה עשר גופות של עובדים זרים שנשחטו... בערימה אחת... איזה רוע אדם. בתור לובש מדים אני יודע שאכזבתי את התושבים. בכיתי כי חשבתי על אנשים שקמו שבת בבוקר לאסון כזה. אני לא מדבר בשם הצבא, אני מדבר בשם עצמי. אבל לא היינו שם. כי אם היינו שם, היינו מונעים את זה".