רק מי שהיה שם יודע, רק מי שהייתה שם יכולה לספר. אין סיפור גדול יותר, וטעון יותר מהסיפור שהם נושאים איתם. אז איך בכלל מרכיבים את הפאזל הזה, את אלפי רסיסי הסיפור? איך מתחילים? מנסים לחפש בין האש והעשן חומרים ששרדו, חומרים שזוכרים כל שנייה ושנייה מהקרב על מוצב נחל עוז. 53 נפלו בו, עשרה נחטפו – בהם מתן אנגרסט, שמוחזק חי בשבי כבר 514 ימים.
בקריאה מצמררת שנשמעת בקשר, מעט לפני שנחטף בעצמו - נשמעים החיילים נחושים למנוע אירועי חטיפה לרצועה. "מה שינסו עכשיו לעשות זה להוציא את מי שבחמ"ל - ולחטוף. מתן אתה צריך להיות חד, שלא יהיה פה איזשהו אירוע חטיפה מנחל עוז לעבר הרצועה. זו משימתנו, קיבלת?".
שחור בעיניים
בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, פחות משעה לפני שהקערה תתהפך, הסמג"ד ניר בוימפלק מוביל את התדרוך היומי בתוך החמ"ל של המוצב, שחולש על חצי מהגזרה הצפונית של גבול עזה. באותה השבת הוא המפקד הבכיר בבסיס. הוא פיקד ולחם שם עד שנפצע מקליע בודד שפגע בראשו. מאז, אף יותר מהפגיעה ברגלו, הדבר שהוא מתקשה בו יותר מהכול – הוא הדיבור.
רק מאור יחזקאל, קשר בחפ"ק הסמג"ד, וליעד כהן, נהג בחפ"ק הסמג"ד, יודעים לספר מה קרה שם כשעמדו לצד המפקד שלהם מול גל המחבלים הראשון. בשעה 6:40 הסמג"ד והחפ"ק שלו, יחד עם הגשש איברהים ח'רובה, יוצאים לכיוון הגדר, שמרוחקת בסך הכול 400 מטר מהבסיס, בזמן שמחבלים שכבר הגיעו בצמוד אליה, מסתתרים בתוך הסבך.
בזמן שהסמג"ד נלחם, בתוך החמ"ל נמצאים 19 חיילים וחיילות, הרוב תצפיתניות וסמב"ציות והשאר קציני מטה. רק שני רובים נמצאים בהישג יד ולוחם אחד, שנקלע למקום לגמרי במקרה. "היה רעש מטורף", משחזר הלוחם אורי אסולין. "אוטומטית הלכתי לידידה שלי, אושר ברזילי, ואני זוכר שהיא הייתה קצת בלחץ. תוך כדי שאני מנסה להרגיע אותה, היא לוקחת את האצבע ומצביעה לי לכיוון המסך של התצפיות. אני חושב שהלב שלי נפל לתחתונים וראיתי שחור בעיניים לכמה רגעים".
התצפיתניות בחמ"ל, הגיבורות האמתיות שמאחורי המסך, ממשיכות להזרים דיווחים לכוחות בשטח: "תחנות גרנט מ-76 קבלו: הם פוצצו את ש' 71 שעון חול. אני חוזרת הם פוצצו את ש' 71 שעון חול", מדווחת התצפיתנית יעל לייבושור. עם תחילת המתקפה כוחות העתודה של גדוד 13 דוהרים לעמדות הקדמיות שעל הגבול. הם עוד לא מבינים מה יחכה להם שם על הגדר.
"תחנות נשרים כאן שתיים-אופק קבלו תמונת מצב מלאה: כרגע בפסקל אנחנו מזהות חמישה חמושים, מעבר לזה לא מזהות את כל מי שחצה", מדווחת מפקדת התצפיתניות שיר אילת ומוסיפה: "יש לנו אנשים בחץ שחור ואנשים 500 מטר לתוך שטח הארץ. כמו כן, כרגע זיהנו פיצוץ ליד המוצב. יש כרגע 15 אנשים בקו הצפוני של המוצב, צפון-מזרחי... הם כרגע נכנסים למוצב. עברה תקיפה כרגע אנחנו לא מזהות איזה אנשים יש בקווי דיווח שלה, יש כרגע קבוצה עם אופנועים, עשרה הם כרגע מעבר לציר. 600 מטר לכיוון שטחנו. במוצב פגה יש כרגע פשיטה של שבעה, זיהינו אותם בפגה עליון - מאז לא מזהות אותם. יש כרגע אנשים בתוך המיוערת חוץ ממספר אנשים שגם הם חמושים. עד כאן תמונת מצב שלי".
"כפר עזה ואחר כך המוצב"
מחוץ למוצב, ליד החומה, עומדים ניר הסמג"ד ושלושת הלוחמים שאיתו. הוא שולח את מ"פ הפלוגה המסייעת להגן על יישוב נחל עוז וחוזר בעצמו למוצב בעקבות המחבלים שכבר חדרו פנימה. אליהם מצטרפים עוד שלושה לוחמים מפלוגה ב' – נהוראי לוי אמיתי, ברק יעקב בן דוד וסהר מידאני. "לפני שהוא מצליח להתחיל את הריצה, אני שומע את ח'רובה צועק: 'ניר נפל, ניר נפל'", מספר מאור. "אני מסתובב לכיוונו, ממש רואה את הנפילה שלו כזה אחורה. רואה את החור במצח, ממש מתחת לקסדה, וקורא לסהר, ברק ונהוראי שיבואו לעזור לנו".
בזמן שאנשי החפ"ק של ניר מסתתרים מעבר לכביש, נהוראי ברק וסהר נלחמים מאחורי האמבולנס, וספק אם הם מבחינים בכלי הטיס שמעליהם. זהו רחפן תקיפה של החמאס, שפוגע בברק שמחולץ על ידי שני חבריו. בעוד בזירה הזאת יש כבר שלושה פצועים, אבל עזרה עדיין לא נראית באופק.
השעה היא בקושי שבע בבוקר, גדוד 13 כבר נותר ללא מפקד בשטח. קודקוד גרנט הוא המ"פ שמדבר עם התצפיתניות בנחל עוז. קוראים לו שילה הר-אבן ומעכשיו הוא זה שלוקח פיקוד. עם הכוחות המעטים שעומדים לרשותו, הוא מנסה לתמרן בין מוקדי החדירה. בתוך שתי דקות בדיוק ישלח לכפר עזה את הטנק היחיד שזמין לו. "שלוש מקודקוד גרנט, סע לכפר עזה. מה שמעניין אותי עכשיו זה כפר עזה ואחר כך המוצב, עבור". את הטיפול במוצב הוא לוקח על עצמו ומורה לצוות הנמ"ר שלו להמשיך קדימה.
בזמן הזה חומות מוצב נחל עוז נפרצות כבר כמעט מכל כיוון. "יש לנו אירוע מורכב במוצב נחל עוז, כרגע בכל הצדדים גם הצפוני, גם המזרחי, גם המערבי, יש כרגע פיצוץ מטענים", מדווחת סרן שיר אילת. באותה העת, יוחאי דוכן, מ"מ בפלוגה ב', מחפש מצרך נדיר, חיילים קרביים שיצטרפו אליו להדיפת המחבלים. "הוא בא ואמר: 'יש המון מחבלים בחוץ ובתוך המוצב'", מספר אסולין. בתוך דקות הוא חובר שוב למ"מ יוחאי דוכן ולוחמים נוספים, ביניהם גם הגשש ח'רובה מחפ"ק הסמג"ד. מאחורי הדלת הסגורה הלוחמים שנמלטו מפני הרימון, עומדים עכשיו בפתח כחומה אנושית, מגנים בגופם על אנשי החמ"ל. החדר של מפקדת התצפיתניות, שיר אילת, יהיה מעכשיו מקום המקלט עבור החיילות שלה.
מה שיעשה את ההבדל
שתי מיגוניות בלבד יועדו במיוחד עבור החיילות שמשרתות במוצב, אך רק מיגונית אחת תיצרב כסמל לאסון, להפקרה וגם לגבורה גדולה. בתוך מיגונית הבנות שבה שהתה שי בכר, בשונה ממיגונית התצפיתניות, נמצאים גם חיילים עם נשק שנכנסו לשם כמעט בטעות כבר בתחילת המתקפה. זה אולי מה שיעשה את ההבדל. "במיגונית שלי ראינו אותם נלחמים, ממש, קרבות ירי פנים מול פנים", היא מספרת.
במקביל, רשימת הנפגעים במוצב הולכת ומתארכת. בצד הצפוני שני לוחמי גולני: דוד רתנר ונאור סיבוני נפצעים אנושות, בכניסה לבסיס עוד שלושה - דור לזימי, אדיר אישטו בוגלה ואורי כרמי, מסתערים על המחבלים, נלחמים שם עד נשימתם האחרונה. רק כלי משוריין אחד, הנמ"ר של המ"פ שילה הר-אבן, הוא כרגע התקווה של המוצב.
הצוות שמתפעל את הנמ"ר בפיקודו של אברהם פסקין, הגיע לגזרה רק ארבעה ימים קודם. הוא אומנם יודע להפעיל נמ"ר, אבל את השטח הוא לא מכיר בכלל. "שילה אמר לי להמשיך לנחל עוז. אני מסביר לו שאני לא יודע את הכיוון, אז הוא מחליף אותי, הוא עולה למעלה, למאג, ולפקד על הנמ"ר מלמעלה", מסביר פסקין.
בשעה 7:38 הם סוף סוף מגיעים לכביש שמוביל לנחל עוז. מכיפת הנמ"ר שילה המ"פ נותן לנהג פקודות ותוך כדי גם מתפעל את המאג. במבט אחד קדימה אפשר לראות גופה של מחבל מוטלת על הקרקע ולידה בלון התצפית של הגזרה. חמישה חיילים שהיו מופקדים על תפעול הבלון הזה: נטע ברעם, דניאל שפרבר, שמעון לוגאסי, שמעון אלרואי בן שטרית ואמיר איל, יאבדו את חייהם בקרב על המוצב.
בלב המוצב שילה רואה בעיניו, מטרים ספורים ממנו, את הג'יפ הפגוע של הסמג"ד שלו, ניר בוימפלק. רגע אחד של עצירה והוא כבר חוזר לסרוק אחרי מחבלים, בהם אחד – שפוגע בו. "הייתה לו פגיעה רצינית והוא פשוט המשיך כאילו זה לא קרה", תיאר פסקין. "הוא היה כל כך חדור. היה לו כל כך הרבה רצון להרוג מחבלים ולהציל, שזה פשוט לא עניין אותו".
בחמישי אחרי החדשות ישודר החלק השני של הפרויקט