"במלחמה צה"ל קם על רגליו מבור תחתית – האויבים בכל הזירות הובסו ומנהיגיהם קבורים מתחת להריסות, אבל המערכה לא תמה והאתגרים עוד לפנינו. שנת 2025 תמשיך להיות שנת לחימה" - כך אמר אייל זמיר עם בחירתו לתפקיד הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל. מילים אלה משקפות את האתגרים העצומים, אולי חסרי תקדים, של האיש שנבחר לבנות את הצבא מחדש אחרי כישלון 7 באוקטובר.
זמיר, בן 59, נחשב למקובל על בכירים בצבא ועל רבים במערכת הפוליטית משני צדדיה. הוא טנקיסט מנוסה, בעל קריירה צבאית עשירה שנמשכה 38 שנים. הוא הזהיר מפני הקיצוצים בסדר הכוחות הלוחמים כבר לפני שנים והחזיק בעמדה ברורה נגד תפיסת "הצבא הקטן והחכם" שהובילה את צה"ל בעשור האחרון. בטקס סיום תפקידו כסגן הרמטכ"ל ב-2021, הזהיר: "אנו עשויים לעמוד בפני מערכה כבדה, רב-זירתית. בעיניי צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ (סדר כוחות) המינימלי מול איומים מורכבים".
"זמיר הניף דגל אדום בצורה הכי מנומסת ונכונה שיכולה להיות", אומר אל"מ (במיל') שעיה קישוני, לשעבר מפקד חטיבה וסגן מפקד אוגדה. "כשיש לו מה לומר, הוא יודע איך להגיד זאת. 7 באוקטובר הוכיח שהוא צדק. אנחנו צריכים לפעול, גם בצבא וגם בדרג הפוליטי, כדי שלא נגיע למצב שבו הוא יצטרך לדפוק על השולחן. אייל מודע לעומק הבעיות וזה יהיה אחד הנושאים המרכזיים שיטפל בהם, הרבה לפני דברים אחרים".
דרך ארוכה במדים
זמיר נולד וגדל באילת. הוא בן למשפחה עם שורשים ביטחוניים עמוקים: אביו שירת כקצין בדרגת סא"ל, וסבו, אהרון זמיר, היה לוחם אצ"ל שעלה מתימן בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הוא כיוון מילדות לקריירה צבאית ובגיל 14 עבר ללמוד בפנימייה הצבאית בתל אביב. בספר המחזור ניבאו לו החברים עתיד צבאי מזהיר וכתבו שיהיה "מינימום רמטכ"ל".
"כל מי שעבד איתו הבין כבר לפני עשרים שנה שיש פה פוטנציאל, שזה האיש שהיינו רוצים שיוביל את הצבא בעתיד", מעיד קישוני. "התאכזבנו מאוד ברמה האישית שזה לא קרה בהתמודדות הקודמת. גם את זה הוא קיבל בצורה מכובדת כל כך. כשלא נבחר, הוא ניגש להרצי (הרצי הלוי, הרמטכ"ל היוצא) ואמר לו 'הרצי, שיהיה בהצלחה ומה שתצטרך ממני — תקבל'. הוא איש אציל, איש של ערכים".
בשנת 1984 התגייס זמיר לחיל השריון, עבר הכשרה כלוחם, סיים קורס מפקדי טנקים בהצטיינות, וב-1986 הוסמך כקצין שריון. מאז עשה דרך ארוכה בצה"ל ושימש בין היתר כמפקד גדוד 75 שפיקד על מוצבים ברצועת הביטחון בלבנון, מפקד חטיבת המילואים 656 שהשתתפה בכיבוש ג'נין במבצע "חומת מגן" ומפקד חטיבה 7 שפיקד על הגזרה המרכזית ברצועת עזה.
"אייל למד את המקצוע הצבאי הקלאסי", אומר אלוף (מיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי שמכיר את זמיר עשרות שנים, כשהרמטכ"ל הנכנס עוד היה קצין אג"ם של חטיבה 7 והכהן נכנס לתפקיד המח"ט. "אני טוען שנים רבות שלהעלות רמטכ"ל מהכוחות המיוחדים זה כמו לקחת מנתח מוח מצטיין ולמנות אותו למנהל בית חולים. אייל בא מהצבא שעובד קשה, שעושה עבודה שחורה".
בין התפקידים שמילא: מפקד פיקוד הדרום, מפקד עוצבת געש והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. למרות קרבתו לנתניהו, זמיר נחשב למפקד עצמאי שהצליח לשמור על יושרה. "הוא מגיע עם ניסיון מעשי בתחום המאוד מורכב של יחסי דרג מדיני-צבאי, כולל בתקופת 'צוק איתן'", אומר הכהן. "מפקד טוב יודע לרכוש את האמון של המערכת מעליו, לא בליקוקים והתרפסות, אלא בצורה עניינית. אמון הוא הדבר החשוב ביותר במערכת פיקודית, ואייל יודע ליצור אותו".
בין 2018 ל-2021 כיהן כסגן הרמטכ"ל תחת אביב כוכבי, ובשנים האחרונות שימש כמנכ"ל משרד הביטחון. בתפקיד זה היה אחראי לרכש חסר תקדים של אמצעי לחימה מארה"ב והגדלת הייצור המקומי בתעשיות הביטחוניות. "הוא עשה את כל התפקידים שצריך כדי להתמנות לרמטכ"לות וכל תפקיד שעשה היה תפקיד ארוך", אומר קישוני. "בתפקידיו האחרונים, הוא מאוד התחבב על האמריקנים. יכול להיות שזה גם מה שעזר לו בשנה האחרונה להשיג כל מיני דברים לטובת ישראל".
זמיר התנגד בעקביות לקיצוץ בסד"כ הטנקים של צה"ל, התנגד לסגירת טייסת מסוקי הקרב, טען שצריך לחזק את יכולות התמרון היבשתי שהוזנחו ותמך בהקמת חיל טילים. בכניסתו לתפקיד בגיל 59 יהיה זמיר הרמטכ"ל המבוגר ביותר בצה"ל והטנקיסט הראשון בתפקיד מאז דוד דדו אלעזר בשנות ה-70. הוא גם הרמטכ"ל השלישי שגדל באילת, אחרי שאול מופז וגדי איזנקוט.
"לא צריך לעשות עניין מזה שהוא שריונר", סבור קישוני. "לאחר רצף של רמטכ"לים עם אוריינטציה מסוימת, העובדה שאייל יביא קו מחשבה אחר היא יתרון משמעותי. כשמדברים על סיעור מוחות, מי שגדל באותה יחידה מתקשה לחשוב מחוץ לתלם. באוגדה שלנו ראינו כמה בריא היה כשהחליפו בין מפקדים מחילות שונים. צריך גיוון כזה גם בשולחן המטכ"ל, כולל נציגות מזרועות האוויר והים".
"לא אוהב להתראיין, איש של עבודה"
זמיר, כיום תושב הוד השרון, נשוי לאורנה ואב לשלושה: בנו אורי, רב-סרן ומ"פ שריון שנלחם בעזה במלחמה וזכה בעבר באות מצטיין הרמטכ"ל; בתו רוני, קצינה לשעבר בסיירת גולני ששירתה במילואים במלחמה; ואיתי בן 15.
"אייל הוא בן אדם מוסרי ואיש אמת לפני הכול", מעיד קישוני. "בצד המקצועי, כשאייל מעלה נושא לדיון, הוא מקשיב לכולם, גם אם זה לשמוע דעות הפוכות לגמרי. הוא מציג את הבעיה, הוא לומד אותה ואחרי שהוא שומע את כולם, הוא חושב ומקבל החלטה. השילוב של הרוגע שלו והאמת השלמה הוא נדיר. הוא חף מפוזה ולכן בשנים האחרונות לא כל כך שמעו אותו בתקשורת – הוא לא אוהב להתראיין, הוא פשוט איש עבודה".
כמפקד פיקוד הדרום וכחבר במטכ"ל, גם זמיר היה שותף לחלק מהתפיסות האסטרטגיות שהתרסקו עם מחדל 7 באוקטובר. "כל מי שחי במדינה קשור בצורה כזאת או אחרת לקונספציה", אומר הכהן. "לפעמים כשמישהו מבין במה היה שותף לכישלון, זה דווקא יתרון". יתרונו של זמיר הוא שבניגוד למתחריו על התפקיד, הוא לא היה חלק משרשרת הפיקוד הצבאית ב-7 באוקטובר, משום שכיהן אז כמנכ"ל משרד הביטחון, ולכן אינו נושא באחריות ישירה למחדל. "הוא מסתכל על צה"ל בשנה וחצי האחרונות ממקום שמאפשר היכרות קרובה ובלתי מעורבת".
סד"כ, מינויים וגיוס חרדים.
הרמטכ"ל החדש יצטרך להתמודד עם שורת אתגרים חסרי תקדים. המשימה המיידית של זמיר תהיה שיקום האמון בצה"ל באמצעות "ניקוי אורוות" והטמעת לקחי התחקירים בכל רמות הצבא. כפי שפרסמנו במהדורה המרכזית, על הכוונת נמצאים אלופים רבים שכיהנו בתפקידים בכירים במהלך המחדל, כולל מפקד חיל האוויר, מפקד פיקוד העורף וראש אמ"ן.
"בעל כורחו, מבלי שהוא רוצה בכלל, הוא יהיה חייב להחליף את מפקד פיקוד הדרום שהולך ואת מפקד פיקוד הצפון שעשה עבודה מעולה אבל מסיים את תפקידו", מציין הכהן. "לשני התפקידים האלה יש משמעות אדירה. הוא יצטרך לדון גם במינויים אחרים בדרגת תת-אלוף. הם יהיו צריכים להתאים לדרך שבה הוא בוחר להצעיד את הצבא. אני לא חושב שהוא יעשה עריפת ראשים רק כדי להראות שבא רמטכ"ל חדש. הוא יעשה את זה עניינית, כל תפקיד לגופו".
למרות הפסקת האש בעזה ובלבנון, זמיר הצהיר כי 2025 תמשיך להיות שנת לחימה. הוא יצטרך להכין את הצבא להשלמת המערכה נגד חמאס ולהשגת מטרות המלחמה בכל החזיתות. בנוסף, יצטרך לבנות מערך הגנה חדש בגבולות שיחייב הקצאת משאבים עצומה ושינוי תפיסתי עמוק. "אייל מודע לאתגרים העצומים שבפניו", אומר קישוני. "הוא לא יוכל לרפא את כל תחלואי הצבא במאה הימים הראשונים, אבל הוא יודע לתעדף ולהבחין בין עיקר לטפל".
מעל כל אלה, יצטרך זמיר לחזק את מוכנות הצבא להתמודדות עם האיום האיראני ולהכין את הכוחות לתקיפה אפקטיבית של מתקני הגרעין, אם וכאשר יידרש לכך. "המערכת האזורית נמצאת באי-ודאות אחת גדולה", מסביר הכהן. "בכל הזירות יש פוטנציאל להידרדרות – עזה, לבנון, סוריה, הזירה המזרחית עם ירדן ועיראק, יהודה ושומרון. זה עולם ומלואו של אתגרים".
זמיר יצטרך להוביל מהלך להגדלת הצבא הסדיר ב-10,000 חיילים, מתוכם 6,000 לוחמים, ולהחזיר את היחידות לכשירות מבצעית מלאה אחרי לחימה ממושכת. האתגר כולל הכשרת כוח אדם איכותי, רכש ציוד ואמל"ח, והקמת תשתיות מתאימות, וכל זאת תחת מגבלות תקציביות. "ברור שנדרשת פעולה מהירה לבניין כוח", אומר הכהן. "אם ניכנס למלחמה נוספת וחיזבאללה, איראן או אפילו חמאס יצטיידו בכלי נשק חדשים כמו נחילי כטב"מים, זה מחייב היערכות שונה לחלוטין ונשק אחר".
כרמטכ"ל, זמיר יידרש להתמודד עם סוגיית גיוס החרדים ועם לחצים של ראש הממשלה ושר הביטחון בנושא. אחד הגורמים למתיחות בין הרמטכ"ל היוצא הלוי לשר הביטחון ישראל כ"ץ היה סירובו של הלוי להצהיר כי צה"ל אינו מסוגל לקלוט כמות גדולה של חרדים.
בין כל אלה, יצטרך זמיר לשמור על ממלכתיות ועצמאיות, ולהתרחק ככל הניתן מהביצה הפוליטית. "אייל זכה בתמיכה ציבורית רחבה וזה דבר מעולה", אומר הכהן. "צה"ל זקוק לאמון. רמטכ"ל הוא לא נציג של מגזר ואייל הוא לא נציג של מגזר. בהיבט הזה הוא בחירה נכונה שמברכים עליה כולם".
קישוני מסכים: "אני מתפלל שיהיה קונצנזוס סביבו – זה מה שעם ישראל צריך היום. אני פונה לפוליטיקאים: תנו לו לעבוד, תנו לו להצליח. אם אתם רוצים שצה"ל ינצח, תנו לאייל להצליח".