האסטרטגיה האמריקנית החדשה במו"מ לעסקת חטופים קובעת שתחילה ידונו צוותי העבודה הנושאים והנותנים בסוגיות שסביבן המחלוקת פחותה - כגון "מפתח" המחבלים שישוחררו בעסקה ומספר המחבלים שישראל תוכל להטיל עליהם וטו - ולאחר מכן, אם יגיעו הצדדים להסכמות בכל הסוגיות - יהיה אפשר לדון בשני המוקדים העיקריים שסביבם המחלוקת גדולה: הנוכחות הצה"לית בציר נצרים ולאורך ציר פילדלפי.
על ציר פילדלפי דובר לא מעט. נתניהו לא מוכן להתפשר על נוכחות צה"ל בחלק הארי של הציר ועל הסדר במעבר רפיח, על מנת למנוע מחמאס אפשרות להברחות אמל"ח ולהתעצם מחדש ברגע שתסתיים המלחמה. לעומת זאת חמאס לא מוכן לשמוע דבר זולת נסיגה של צה"ל מהאזור.
על ציר נצרים דובר פחות, אף שהוא אחד ההישגים האסטרטגיים שיצר צה"ל במהלך המלחמה ונכס גם כ"קלף מיקוח" במהלך המו"מ.
מסדרון נצרים חוצץ למעשה בין צפון הרצועה לדרומה ונמתח מהאזור שבו היה מעבר קרני ועד לים, היכן שהייתה ההתנחלות נצרים לפני ההתנתקות - משם גם השם.
כיבוש המסדרון על ידי צה"ל החל ב-5 בנובמבר. אורכו כ-8 קילומטרים, רוחבו הלך והשתנה עם התקדמות הלחימה, וכעת עומד על כ-4 קילומטרים. לפני שצה"ל נכנס לאזור ניתן לראות שהציר היה מוקף בבתים ובמבנים, וכעת אחרי חודשי לחימה ארוכים - המקום נקי לחלוטין ממבנים ומפריד באופן אבסולוטי בין דרום הרצועה לצפונה.
שתי מטרות למסדרון
- העתקת כוחות וציוד ממזרח הרצועה למערבה במהירות לצורך המשך הפשיטות הממוקדות
- בקרה ומניעת חזרת אוכלוסייה עזתית מדרום הרצועה לצפונה
בימים האחרונים מנסים בצה"ל להרחיב את הציר, אך לכך יש מחיר כבד: ביום שישי נפלו ארבעה לוחמי מילואים, שלושה בפיצוץ מטען ולוחם אחר בהיתקלות, ושלשום נפל עוד לוחם מפיצוץ מטען במרחב הציר.
הציר מונע חזרת אוכלוסייה לצפון הרצועה שזה מה שחמאס רוצה יותר מכול כדי לשמר את מרכז שלטונו - העיר עזה.מצד שני, במתווה העסקה שעל הפרק, ישראל תצטרך לסגת מהחלק המערבי של הציר עוד בשלב הראשון של העסקה. המשמעות היא שתושבים יוכלו לחזור לצפון הרצועה, ישראל תישאר ללא קלף מיקוח לשלב השני - והחיילים שיתפסו את הציר יהיו חשופים לפיגועים.