מירב שיינס, אימו של סמל אייל שיינס ז"ל שנפל בעזה, סיפרה הבוקר (ראשון) ששמעה את הירי ממנו נהרג במהלך שיחת טלפון איתו. "הוא התקשר והייתה שיחה כל כך טובה, ואז פתאום אני שומעת שיורים בו - וככה נגמרה השיחה. שמענו הכול וזה היה נורא", סיפרה האם.
"אייל הוא הילד הבכור שלי. הוא נתן לי את התואר אימא, ויצר לי גם את התואר אם שכולה", סיפרה מירב לספי עובדיה ויניר קוזין בגלצ. "הוא היה כובש, צ'ארמר כזה שאתה ישר מתאהב בו, איך שאתה רואה אותו יודע תמיד להגיד את הדברים הנכונים כדי שתתחבר אליו. הוא מאוד אהב ספורט, בעיקר כדורגל, ושיחק גם כדורסל וטניס".
מירב סיפרה שהמפגש האחרון עם בנה היה בחג השבועות, בביתם בקיבוץ אפיק שברמת הגולן. "הוא היה בבית וקיבל הודעה שהוא יכול להישאר עד מוצ"ש, והוא ממש שמח אמר שזו ההזדמנות שלנו לבקר את משפחתו של מיכאל רוזל, חבר שלו שנהרג. היה לו כל כך קשה, הוא כל כך אהב אותו. אמרתי לו ברור, ומיד נסענו לשם".
"אף פעם לא הבנתי איך הוא מגיע הביתה מהצבא והוא פשוט אייל הרגיל", שיתפה מירב. "הוא אמר לי, 'יום אחד בטוח תהיה לי פוסט טראומה, אבל אני לא חושב על זה עכשיו ואני אדבר על זה אחרי שאני אצא משם".
מירב שיתפה בקול שבור על השיחה האחרונה עם בנה הבכור, שבה שמעה אותו נפגע מירי צלף: "הוא התקשר הביתה והייתה שיחה כל כך טובה. דיברנו מספר דקות, הוא אמר שהוא מגיע ב-8.7 וביקש מהמפקד שיאריך לו עד שבת, כי הוא קנה כרטיסים להופעה של יסמין מועלם, ואמר שהוא רוצה שאבוא איתו.
"ואז פתאום אני שומעת שיורים בו, וככה נגמרה השיחה. ועדיין שמענו הכול וזה היה נורא - אותו לא שמענו יותר אבל שמענו שמתנהל שם איזשהו קרב. הבנתי שהוא נפגע, מיד התקשרתי למש"קית ת"ש המהממת שלו. הייתי בטוחה שאני נוסעת לחפש אותו בבית חולים, לא חשבתי שאני נוסעת לקבל בשורה.
"לא שמעתי ממש ירי, שמעתי אותו צועק וקורא לסמל שלו, ובגלל זה חשבתי שהוא פשוט נפצע. כשלא התקשרו ושלא אמרו לי לאיזה בית חולים ללכת, החלטנו אני ובעלי לנסוע למרכז כי ידענו שאם הוא פצוע יקראו לנו לשם, אז החלטנו לצמצם זמנים.
"ולא מתקשרים ולא מתקשרים ואני שולחת הודעות ולא עונים, ואני שולחת גם לסמל שלו, שמהטלפון שלו הוא התקשר. רק רצינו לדעת שאייל בסדר והוא לא מגיב. ואז שואלים אותי אם אני בבית ואז אני ממש הבנתי".
סמל אייל שיינס ז"ל, בן 19 מקיבוץ אפיק, היה לוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, והוא נפל בקרב ברפיח ביום חמישי. הלווייתו נערכה ביום שישי בבית העלמין בבני יהודה, ותושבי הגולן ליוו אותו בדרכו האחרונה עם דגלי ישראל.
הוא נולד בפתח תקווה, ובגיל 9 עבר עם משפחתו לקיבוץ אפיק שבדרום רמת הגולן. הוא למד בתיכון "בית ירח" בעמק הירדן. בקיבוץ סיפרו על בחור שקט, שתמיד היה מוכן לעזור בכל דבר. אייל אהב כדורגל ואימן את ילדי הקיבוץ.
עוד סיפרו מכרים של אייל מהיישוב כי הוא אהב מאוד בעלי חיים והיה צמחוני אדוק. "בכל פעם שפגשת את אייל היה על פניו חיוך ביישני. הוא היה בחור ערכי, וכחלק מהחינוך הערכי שספג בבית, ובאופן טבעי, התגייס להיות לוחם בנח"ל", אמרו.