את מראות ההרס בח'אן יונס סרן ד' מכיר היטב: בתים גרוסים לאבק, סימני כדורים ופגזים בכל בית, כך נראית עכשיו העיר הסבוכה והענקית שאכלסה את מפלצת הטרור שצמחה ליד ישראל באין מפריע. מאז שהתחיל התמרון הקרקעי בדרום הרצועה, היה ד' - מפקד הפלגה מיחידת העילית דובדבן - הכי קרוב שאפשר לליבת האויב באזור שבו, על פי החשד, עדיין מסתתרת ופועלת הנהגת חמאס בראשות יחיא סינוואר.
ב-7 באוקטובר, כמעט ביקום מקביל, הוא קטע חופשה בחרמון כאשר הוקפץ יחד עם צוותו לעוטף עזה: לוחמי היחידה המובחרת נלחמו בבארי ובכפר עזה במשך 60 שעות רצופות, חיסלו עשרות מחבלים והצילו אזרחים רבים. בבוקר שלמוחרת המתקפה כבר הונחו סרן ד' וחבריו להיערך ליציאה מקיבוץ בארי, כשלפתע זיהו תשעה מחבלים חמושים שארבו להם בכביש שסמוך לשער הדרומי וירו לעברם צרורות מרובי קלצ'ניקוב.
כמעט במקביל לחילופי האש, קיבל סגן מפקד היחידה שיחת טלפון מאישה שהוחזקה כבת ערובה במגורי הצעירים בקיבוץ. "אנחנו מבינים שאין לנו ברירה, ולמרות שיש מחבלים בתוך המבנה, אנחנו חייבים להיכנס", נזכר ד'. הלוחמים התכוננו להשתלט על הבית, אך אז נפתחה לעברם אש מכיוון הדלת הראשית.
"זרקו כמה רימונים לכיווני", הוא משחזר. "חטפתי רסיסים בכל הגוף, בידיים, ברגליים, בגב ובצלעות". ד' התעקש לחלץ את תושבת הקיבוץ למקום מבטחים ורק אז פונה לבית החולים. שבוע וחצי אחר כך הוא כבר חזר ליחידה - הישר לנוהל קרב לקראת הכניסה לרצועה.
"ראינו את הבלבול שלהם"
כמעט ארבעה חודשים מאוחר יותר, ד' עמוק בלחימה ורחוק מהבית, במעמקי ח'אן יונס. לוחמי חטיבת הקומנדו נכנסו לכאן לאחר סיום הפסקת האש, במהלך בזק שארך פחות מ-12 שעות. תחילה הפעיל מכלול האש של חטיבת הקומנדו מכת אש מסיבית מהאוויר, לצד תקיפות של לוחמי הקומנדו מהקרקע באמצעות טילים מדויקים. אחר כך הוכנסו כוחות שריון והנדסה, שפתחו את הציר המרכזי שעובר ברצועת עזה מצפון לדרום, ציר סלאח א-דין שכינויו הצה"לי הוא "ציר טנצ'ר".
בזמן שאלפי המחבלים של חטיבת ח'אן יונס המתינו לטנקים שדהרו דרומה, לוחמי מגלן, דובדבן ואגוז ביצעו הטעיה - וחדרו למרכזי הכובד של חמאס דרך נתיב מקביל ונסתר. "רצו להביא אותנו בחסות החשכה ובתנועה רגלית ליעדים משמעותיים ולתשתית רצינית מאוד", מספר סרן מ', מפקד צוות במגלן. "בלילה אחד יצאנו להתקפה והפתענו אותם לגמרי. ראינו את הבלבול במטענים שלא הצליחו להרכיב ובמארבים שלא הספיקו להקים. הם לא הספיקו להתמקם ולא הבינו מאיפה באנו. הם גם חשפו את עצמם מחוסר הבנה שאנחנו שם. אתה רואה מחבל שמציץ ובודק את השטח, ולא מבין שאנחנו כבר שולטים במרחב".
בלב מעוז הטרור של חמאס, לוחמי הקומנדו מבצעים את הפעילויות המורכבות ביותר על אדמת האויב - ממארבים והסתערבות, דרך תקיפת מטרות איכות באמצעות אמל"ח מדויק ועד לקרבות מטווח אפס מול מחבלי חמאס שצצים ממקומות מסתור ומנסים לפגוע בהם מבלי להיכנס לעימות ישיר. הלוחמים מאומנים ללחימה בשטח בנוי, נלחמים מבית לבית, מסמטה לסמטה, מול מה שמזכיר יותר ויותר לוחמת גרילה.
"תכנן לחטוף חייל"
באחד המבצעים במרחב, יצאו לוחמי דובדבן לפשיטה על יעד מודיעיני שקשור למחבל חמאס. בניסיון לבלבל את האויב, הלוחמים לא חצו דרך הרחובות או הכבישים אלא דרך הבתים - כשפוצצו חומות והתקדמו לכיוון היעד. "אנחנו מפוצצים ארבע-חמש חומות ולקראת החומה השישית אנחנו נתקלים במחבל במרחק שמונה מטרים, פנים אל פנים", מתאר ד'. "הוא שוכב, לידו קלצ'ניקוב, מטענים, רימונים, מטען ענק שמוכוון אלינו ואלונקה שאיתה הוא תכנן לחטוף חייל - אם יצליח להרוג או לפצוע. פגשנו את המחבל מטווח קרוב כשניסה להגיע אלינו והרגנו אותו".
בתחילת התמרון בח'אן יונס, התמקדו לוחמי אגוז במשימה שלא ניתן לפרט אודותיה. "זו הייתה משימה חשובה וערכית מאוד לצבא ולמדינה", מגלה נ'. בהמשך, חזרו הלוחמים למשימות הקלאסיות שבהן הם מתמחים. "באחד הימים, בתחבולה מדהימה, הצלחנו לטשטש את קו המגע, להיכנס למארבי עומק ולגרום לאויב לא להבין איפה אנחנו נמצאים", הוא מתאר. "זה היה יום מטורף שבו היחידה חיסלה 17 מחבלים. אתה מאזין לקשר וכל חצי שעה שומע דיווח על עוד מחבל שחוסל".
לאתגר הלחימה באזור צפוף, מרובה מנהרות וגם אזרחים, מתלווה הקושי לשמר רמת משמעת גבוהה - כך מתאר נ' מאגוז: "בתחילת התמרון בח'אן יונס היינו באותו בית יותר משבוע ולא קרה יותר מדי. היה בבית חדר עם חלון שהלוחמים חיפו ממנו. הרגל שאתה מנסה להקנות לוחמים הוא שלא ייחשפו לחלון. אחרי שבוע וחצי, חטפנו מכת אש מטורפת של מחבלים שירו לנו לתוך החלונות. אתה שומע את הכדורים שורקים דרך החלון ופוגעים בקיר שמאחוריך. באותם חדרים היו לוחמים. אם הם לא היו מקפידים להיות הכי נסתרים שאפשר, הם פשוט היו חוטפים כדור וכנראה שלא היו פה היום".
את ההקפדה על הסטנדרטים המבצעיים, שמתגלה במקרים רבים כמצילת חיים, נ' זוקף לזכות מפקדו לשעבר, רס"ן שילה הר-אבן, מפקד פלוגה בגדוד 13 של חטיבת גולני, שנהרג ב-7 באוקטובר בקרב בנחל עוז. "ההרגל של לעמוד בצד ולפתוח את ה'זיג', להיות הכי מבצעי והכי נסתר - זה הציל את החיים שלהם וזה משהו שהם למדו משילה", הוא אומר.
בבית עם משפחה עזתית
הקרבות בח'אן יונס מתקיימים בטווח קרוב מאוד. דוגמה לחיסול כזה התרחש כאשר לוחמי מגלן סרקו בית בן שלוש קומות, הצמוד להריסות אחד מבתיו של יחיא סינוואר. מחבל שהסתתר בשקט בארגז אחת המיטות זינק ממחבואו מול לוחם היחידה וניסה להפתיע מטווח אפס את הכוח המיומן - שחיסל אותו מיד.
במבצע אחר של מגלן, סביב מחנה הפליטים, התגנבו הלוחמים בחסות החשכה למבנה שממנו תכננו לבצע מארב על המרחב. "נכנסנו לבית וראינו דמויות", מתאר מ'. "למרות החושך, לוחם שלי קלט בשבריר שנייה שמדובר במשפחה ולא פתח באש. היו שם אבא, אימא, ארבע ילדות וסבא זקן. הפרדנו את האבא, הבנו אחרי תשאול ואימות עם המודיעין שהוא לא מחבל".
בזמן שמצאו את עצמם באותו בית עם משפחה עזתית, הלוחמים חיסלו חוליית מחבלים מחוץ למבנה ונלחמו עם חוליה נוספת בהמשך הסמטה. "בבוקר הראשון במבנה, לוחם שלי זיהה מחבל שנצמד לקיר של הסמטה ומנסה להתקדם לכיווננו", מתאר מ'. "הוא חיכה שיהיה בזווית ירי וחיסל אותו. היו עליו קלצ'ניקוב וגו פרו".
בבוקר שלאחר מכן, שלושה מחבלים התגנבו לכיוון גופת המחבל שחוסל והרימו את הקלצ'ניקוב שלו. הקלע של מ', שהבין שאם יירה באחד מהם יבריח את היתר, חיכה להצטלבות בין שניים מהמחבלים וירה לעברם קליע "ירוק" בודד שחיסל את שניהם. "המחבל השלישי לא הבין מאיפה ירו ופשוט נפל על הרצפה, כנראה מפחד. רצתי לעמדה ואמרתי ללוחם לנטרל אותו. מכיוון שלא היה בזווית שאפשרה לו להרוג אותו, הוא ירה לו בפלג הגוף התחתון. יצאנו מהמבנה, ראינו שהוא מתחיל לצעוק 'אללה אכבר', וידאנו נטרול, ולקחנו את ה'גו-פרו' ואת הקלצ'ניקוב".
בסרטון שהוצא ממצלמת ה"גו-פרו" שהייתה על גופת המחבל, נראים המחבלים מסתתרים בסמטה קטנה ושולחים בן אדם תמים למראה אל הרחוב הראשי כדי שיתצפת אם יש חיילים בסביבה. כשזה סימן שהשטח נקי, הם יצאו עם מטולי RPG.
אחד הכלים הזולים והיעילים של יחידות הקומנדו מול לוחמת הגרילה של חמאס הוא הרחפנים הזעירים שנכנסים למבנים לפני הלוחמים ואפילו לפני כלבי "עוקץ". "זה אחד הכלים המשמעותיים שגילינו במלחמה", מסביר מ'. "הוא מאפשר לנו להבין איך היעד נראה, ולזהות אם יש שם אויב או מלכוד. באחת הפעמים הרמנו רחפן, נכנסנו איתו למבנה שלידינו וזיהינו שני מחבלים. הם לא ידעו להגיב לרחפן שפשוט מסתכל עליהם. אחד המחבלים הרים נשק וירה על הרחפן. למרות שהרחפן חטף כדור, הצלחנו להוציא אותו משם וסגרנו מעגל עם טנקים שירו פגז למבנה".
כמעט בכל בית במרחב מחנה הפליטים הצפוף, מצאו לוחמי הקומנדו כמות בלתי נתפסת של אמל"ח. לצד נשקי צלפים ומטענים שמוחבאים בשקים של אונר"א, איתרו לוחמי מגלן מפות ענק של ישראל עם סימונים על יישובים בעוטף וביהודה ושומרון, טנדרים לבנים של טויוטה שאיתם פשטו מחבלי חמאס על יישובי הדרום, אופנועים של כוח נוח'בה ומפה מפורטת של בסיס צבאי בדרום עם הוראות למתקפה. בפשיטה אחרת, גילו לוחמי אגוז תצלום אוויר של עוטף עזה עם ציר התקדמות מח'אן יונס ועד לאופקים.
"הלחץ מורגש, הם בורחים"
בשבת השחורה נלחם סגן נ' מאגוז במחבלים שהשתלטו על מוצב כיסופים. בעודו בדרך עם הצוות לאזורי הקרבות, קיבל בוואטסאפ הודעות על מחבלים שמבצעים מארבים בצירים בעוטף. "הם מבינים מאיפה תגיע התגבורת, ומבצעים מארבים על הכבישים והצמתים המשמעותיים. בתור מפקד הכוח, החלטתי לנסוע בדרך עקיפה ולהאריך את הדרך כדי להימנע מהמארבים. אני מסתכל על זה בדיעבד וחושב שזו דילמה שתלווה אותי עד היום האחרון. מצד אחד, יכול להיות שאם לא הייתי מקבל את ההחלטה הזאת, היינו נכנסים למארב ואולי לא היינו פה היום. מצד שני, אני צריך לחיות עם הידיעה שיש מצב שהייתי יכול להגיע לפני כן ואולי התוצאה הייתה נראית אחרת".
בינתיים, צוות אחד של היחידה נלחם בקיבוץ, רץ מבית לבית, שחרר בתים וחילץ בני ערובה, וצוות שני ניסה לשחרר את מוצב כיסופים מידי המחבלים. "הגענו למוצב אחרי שתי היתקלויות משמעותיות מאוד. מפקד היחידה שלנו נפצע, מפקד הפלגה נפצע וארבעה לוחמים נהרגו. התחלנו לטפל בפצועים, לחסל את המחבלים שנותרו שם ולחלץ גופות".
לאחר שש וחצי שעות של לחימה עיקשת, הצליחו לוחמי אגוז להשתלט על המוצב, לחסל את כל המחבלים - ולחלץ תצפיתניות שהוחזקו בחמ"לים ובחדרים. מול שטף המראות המחרידים, התקשה נ' להתקשר למשפחה ולשדר עסקים כרגיל. "אני זוכר שנכנסתי למרחב מוגן במוצב והיו שם הרבה גופות של חיילים. הם היו עם הטלפונים עליהם וכל החדר היה זמזום של טלפונים, ההורים שלהם התקשרו. אתה עומד מעל האנשים האלה שנרצחו, רואה את הטלפונים שלהם עם השם 'אימא' או 'אבא' על הצג, וזה קורע אותך. היה לי קשה מאוד לדבר אחר כך עם ההורים שלי, להגיד להם שהכול בסדר, בזמן שהם אף פעם לא ידברו יותר עם ההורים שלהם".
יותר מ-120 ימי מלחמה כבר עברו מאז, אבל ממדי הטבח שביצע חמאס עדיין בלתי נתפסים. "ב-7 באוקטובר, אחרי שכבר טיהרנו את המרחב, עשיתי סיבוב בין גופות המחבלים והופתעתי מאוד מכמות ומאיכות הציוד שלהם", מודה נ'. "אלה היו מחבלים רציניים, גדולים וחזקים. באחת הפשיטות בח'אן יונס פשטנו על בית של מ"מ נוח'בה ומצאנו נשק צלפים וחליפת הסוואה שאתה יכול למצוא ביחידת אגוז. אתה בשוק שיש להם ציוד מתקדם כזה. אתה מבין שנתנו להם לגדול, להתפתח ולהתחזק. זה רק מדגיש את הצורך לרדוף אותם בכל מקום שאליו יילכו ולנצח בכל מחיר".
בזמן שבשטח עצמו נדהמים בצבא בכל יום מחדש מהיקפי ההתעצמות של חמאס ברצועה, לוחמי הקומנדו מזהים כבר סימני שבירה של גדודי חטיבת ח'אן יונס, חטיבת הבית של יחיא סינוואר ומוחמד דף שנחשבת לחזקה ביותר של הארגון. נ' מאגוז מתאר: "הם שוכבים על הגב ואנחנו עם הרגל על הצוואר שלהם. יש תחושה שאנחנו שולטים בסיטואציה".
"מבלי להיות מומחה למודיעין, אני יכול להגיד לך בוודאות שהתקשורת שלהם אחד עם השני נפגעה מאוד", הוא מצהיר בביטחון. "איך אני יודע? פשוט בגלל שהם חוזרים על הטעויות אחד של השני. אם מחבל נפל למארב שלנו וחוסל, אתה תראה אחרי כמה שעות מחבל נוסף שעושה את אותה טעות. הם כבר לא עובדים כמערכת, כל מחבל עובד לבד".
ומ' ממגלן מחזק: "הם משאירים המון אמל"ח ביעדים. נראה שהם ויתרו מלכתחילה. מוצאים הרבה מלכודים ומטענים מוכנים בלי המפעיל, והמון מארבים שלא הספיקו להקים. חלקם בורחים או מבינים שאין להם למה להילחם. ברור שיש את אלה שבוחרים להילחם, אבל זה מרגיש פחות מחובר ובשיתוף פעולה. ככל שאנחנו מפעילים עליהם יותר לחץ, זה מורגש יותר ויותר".