דובר צה"ל פרסם הערב (ראשון) סרטון שבו נראים לואיס הר ופרננדו מרמן, שני החטופים שחולצו מדירה שבה הוחזקו על ידי מחבלי חמאס ברפיח, במפגש ראשון עם לוחמי שייטת 13 בדרך למסוק. השניים נשאלו על ידי הלוחמים כיצד הם מרגישים והשיבו: "הלם, הלם. בסדר גמור". לאחר מכן, אמרו: "חם בלב. אנחנו אוהבים אתכם". בנוסף, פרסם צה"ל תיעוד מרגעי חילוץ החטופים במהלך המבצע ברפיח. "החטופים בידינו, תקינים ובריאים, אנחנו עולים על מסוק וטסים לבית החולים", נשמע קול בקשר.
ד"ר יעל פרנקל-ניר, סגנית מנהל המרכז הרפואי שיבא, עדכנה הערב בהצהרה בבית החולים על מצבם של שני החטופים: "מצבם יציב וטוב, אבל ניתן לראות את סימני השבי הממושך ואת היעדר הטיפול הרפואי".
המבצע הנועז "יד זהב" יצא לדרך בתום שבועות של איסוף מודיעין איכותי ומדויק, בשיתוף פעולה של לוחמי צה"ל, השב"כ והימ"מ. זמן קצר אחרי האישור שאמר "היהלומים בידינו" - הם כבר התחבקו עם בני משפחתם במרכז הארץ. זה היה ביצוע מדויק של עשרות לוחמי יחידות מיוחדות, עם מעטפת של חיל האוויר, לוחמי השייטת ולוחמי חטיבה 7 של השריון, שנוהלו כולם ממטה השב"כ, ואפשרו את הפעולה שאושרה לפני יותר משבוע.
התחקיר הראשוני של פיקוד הדרום לחילוץ החטופים חשף כי במקום לא הוחזקו חטופים נוספים. בנוסף, לא נעצרו שובים מאחר שהם פתחו באש לעבר הכוח שפרץ לבית שבו הוחזקו החטופים - וחוסלו. בפיקוד אומרים שכל היעדים שהותקפו באזור איימו על הכוח. רגע השיא במבצע היה כשהלוחמים דיווחו בקשר לחפ"ק "היהלומים בידינו".
עם העברת החטופים לרכבי החילוץ, הבחין אחד מלוחמי השב"כ כי לואיס יחף, ונשא אותו על ידיו על מנת שלא ייפצע בכפות רגליו מהזכוכיות והאבנים שהיו על הרצפה. מיד לאחר מכן, חלץ הלוחם את נעליו המבצעיות ונעל אותן ללואיס. הנעליים נותרו בתל השומר והלוחם המשיך בחילוץ כשהוא ללא נעליו.
מפקד הימ"מ, תת-ניצב ח', סיפר היום בשיחה עם כתבים כי כדי לא לסכן את החטופים, לוחמי הימ"מ הגלישו אותם באמצעות חבלי סנפלינג מהקומה השניה עד למטה, מבלי לעבור בקומה הראשונה שבה היה עלול להיווצר סיכון מיותר. עוד נודע כי הרחוב שבו הוחזקו החטופים היה מלא במחבלים. שלוש שניות בלבד חלפו מהרגע שבו פוצץ המטען בכניסה לבית ועד שנשמעו בקשר המילים של הלוחמים: "החטופים בידינו".
על מבצע החילוץ עצמו, סיפר מפקד הימ"מ: "נתקלנו בהתנגדות גדולה. צריך לזכור מדובר שני אזרחים בני ערובה שנמצאים בתוך מבנה, בשטח עוין, במקום שהם לא מכירים, מאוימים. ברגע שמופעלים חומרי נפץ על דלתות, הם התמודדו בגבורה. בשלבים הראשונים הם לא הבינו אבל התעשתו מהר וסייעו לנו לחלץ אותם. למרות גילם המופלג הם סייעו לנו, הם הבינו שזה כוח מיוחד".
לדברי תת-ניצב ח', "כשאתה מגיע בשעה כזאת, 01:30, אתה מעריך שהנוכחים בדירה ישנים, גם החטופים וגם השומרים שלהם. היה שקט מוחלט בזירה, אנחנו רואים את שני החטופים שוכבים בחדר. אנחנו צועקים להם: 'אנחנו לוחמי הימ"מ. באנו לחלץ אתכם, באנו לקחת אתכם הביתה, קדימה'".
"מרגע היציאה דרך המרפסת, בזמן שאנחנו מסוככים עליהם, נפתחה לעברינו אש מסיבית", תיאר תת-ניצב ח'. "הלוחמים לא עזבו את החטופים מהמפגש הראשון ברפיח ועד לפרידה במסוק. היה חשוב לנו להרגיע אותם, להוציא אותם בבטחה החוצה. הם התעשתו מהר מאוד וסייעו לנו בחילוצם".