מאה ימים בדיוק עברו מאז מתקפת חמאס האכזרית, ורק הערב (ראשון) קלרה מרמן מוצאת את הכוחות לדבר לראשונה על התופת שעברה. הם היו חמישה בבית היחיד בניר יצחק שממנו נחטפו ישראלים לרצועה. בריאיון ב"מהדורה המרכזית" היא סיפרה כיצד נחטפה עם בן זוגה לואיס, אחיה פרננדו, אחותה גבריאלה, אחייניתה מאיה ליימברג והכלבה בלה. איך ישנו יחד בשבי על מזרן דקיק, אכלו מנות קרב והבטיחו זה לזו שלא ייפרדו לעולם. הבטחה שטרם מומשה.
"בלתי נתפס שהגענו ליום הזה. זה 100 ימים של גיהינום", היא מספרת בכאב. "כשראינו שהם מנסים להיכנס, התחבקנו בפינה אחת. הדלת נפתחה לכיוון השני והם ירו מהפתח". על הטנדר הלבן העלו את מיאה ואת אימה, ובהמשך הרכב חזר לאסוף את השאר.
"בטנדר היה מלא נשק", היא משחזרת. "הם עולים ויורדים בצרחות, כנראה מסוממים". על הכניסה לרצועה סיפרה: "עשינו הליכה מאוד ארוכה במנהרה ב-40 מטר עומק. עלינו ופתאום ראינו שיש אור בקצה המנהרה. שמחנו שלא נשארים שם. מיאה כל הזמן החזיקה את בלה. הם חשבו שזה בובה".
"שכבנו רוב הזמן. אין אפשרות של תנועה", היא נזכרת. "מזרנים על הרצפה. חיפשנו מקום לשבת, לשנות תנוחה ולא לשכב כדי שלגוף תהיה תנועה. ניסינו לעשות הליכות במקום כי אין לאן. זה תנאים שאף בן-אדם לא צריך... הייתי שם 53 ימים וזה פשוט נצח".
על השאלה "מה אכלו", השיבה: "הם הצטיידו עם אוכל לפני זה. הבשר שאכלנו זה לוף מהצבא שהם החזיקו בכמויות. ממש משלנו, היה כתוב 'לוף' בעברית". קלרה סיפרה כי בעודם נאבקים לשרוד, הרגישו אחריות גדולה על על מיאה – בת 18 בלבד. "כל הזמן היינו עם העיניים עליה. ניסינו כל הזמן שלא תהיה לבד עם אף אחד מהשובים. ברגעים שהיא הרגישה שקשה לה להחזיק, היא ביקשה שעת סיפור ולואיס היה מספר לה".
כשהמחבלים הודיעו להם בבוקר השחרור שרק הנשים יוצאות – הם לא נשברו. "לואיס היה בטוח שממש בקרוב ייפגשו שוב", סיפרה קלרה. "'אין מה לדאוג', הוא אמר. 'עוד מעט מסיימים עם הילדים והנשים, ומתחילים עם הגברים. יומיים-שלושה'. ככה הוא רצה את זה".
פרננדו חגג בשבוע שעבר יום-הולדת 61. ללואיס יש 4 ילדים ו-10 נכדים. כולם עדיין מחכים שישוב. "מאז שאני יצאתי, זה ממש 47 ימים של סרטים איומים על מה שיכול לקרות להם", היא אומרת בכאב גדול. "אני מרגישה את הייאוש. במקום להרגיש את השמחה שנגמר הסיוט, אני מרגישה שהסיוט נמשך".