העובדה שהממשלה החדשה מבקשת לשנות סדרי עולם – כבר מתחילה להתבהר בשני צידי הקו הירוק. אחד הנושאים הבוערים מבחינת הפלסטינים הוא גם אחת הפרות הקדושות היחידות שעוד נותרו בשטחים – האסירים הביטחוניים. והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, רוצה להחזיר את השליטה הישראלית בבתי הכלא.
סאמר סינג'ילאווי, פעיל פת"ח, טוען: "זה הקש ששבר את גב הגמל. תזכור את מה שאני אומר לך. אם בן גביר יוציא לפועל את התוכניות שלו בקשר לאסירים הפלסטיניים, תפרוץ מלחמה".
רק בשבוע שעבר ביקר השר בן גביר בכלא נפחא ופסק כי דגל ישראל יונף בכל אגף, שישה אסירים ישהו בחדר, וביקורים של חברי כנסת יצטמצמו. עם ההנחיות האלו נדמה שהאסירים יכולים לחיות, אלא שכוונתו של השר החדש היא להחיות את מסקנות ועדת קעטבי שהתגבשו ב-2018, שמשמען פגיעה בעצמאות האסירים הביטחוניים; יישומן של אלה כבר עלול להרעיד את האדמה מתחת לאגפי הכלא.
"נוצרה בתוך כותלי הכלא אוטונומיה פעילה שמתכננת טרור"
ניצב בדימוס שלומי קעטבי, עומד בראש הוועדה לתנאי כליאת האסירים הביטחוניים: "המדינה קונה שקט. לטווח הזמן הקצר זה בסדר, משיג שקט, וכל אחד עובר את הקדנציה שלו בשירות בתי הסוהר כמו שצריך, ללא זעזועים מיותרים. מצד שני, בטווח הזמן הארוך זה מייצר פה תשתית ארגונית פעילה, תוססת, שיכולה לייצר פעילות חבלנית גם בתוך הכלא וגם מחוצה".
"נוצרה שם, בתוך כותלי הכלא, סוג של אוטונומיה", המשיך קעטבי. "אוטונומיה פעילה שמתכננת טרור, עושה קשר בלתי אמצעי עם החוץ, פעילה מאוד. בריחת האסירים מכלא גלבוע היא תוצאה של אותה אוטונומיה למעשה. כך שבאיזשהו מקום זה שקט מדומה. זה לא דבר שאנחנו צריכים לשאוף אליו, צריך לשאוף להרתעה".
בבתי הכלא מתקיימות כבר עשרות שנים הבנות ברורות בין שב"ס לאסירים. בתוך האקס-טריטוריה הזו מתקיים השיוך הארגוני, יש אגפים נפרדים לפת"ח ולחמאס, עם היררכיה ארגונית ברורה, ובעיקר, האסירים הם אלה שמנהלים את חייהם, החל מרמת המזון ועד לענישה פנימית. בתמורה – הם שומרים על שקט.
"ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שהקשיחו תנאים – היו השלכות ביטחוניות"
עו"ד אילן ברודה, ראש חטיבת המודיעין בשב"ס: "ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שהקשיחו את התנאים עם האסירים הביטחוניים, היו לזה השלכות ביטחוניות ומדיניות מחוץ לבתי הסוהר, מה שגרם לדרג המדיני להתקפל ולהורות לשירות בתי הסוהר או להשאיר את המצב על כנו או אפילו להיטיב את התנאים עם האסירים הביטחוניים".
ליאור אקרמן, המכון למדיניות ואסטרטגיה, אוני' רייכמן: "מצד אחד, אין ספק שהם נהנים מתנאים שהם יחסית טובים למתקני כליאה אחרים בעולם, ואפשר אולי היה להחמיר אותם בשביל שיהיה להם פחות נוח או פחות קל או פחות רצון ומוטיבציה להיות בתוך הכלא. מצד שני, לחשוב שהרעה של התנאים האלו תגרום להרתעה או לירידה במוטיבציה של אותם מחבלים להשתתף בפיגועי טרור, היא מחשבה שלא מחוברת למציאות".
כבר השבוע החלו בשירות בתי הסוהר לנייד אסירים בין בתי הכלא כדי לפגוע בארגונים שבפנים ולהחליש אותם. בין 70 האסירים שיועברו יש גם אחד שמרצה חמישה מאסרי עולם – מרוואן ברגותי, שעוזב לראשונה אחרי שבע שנים את מה שהיה כמעט ביתו, כלא הדרים, לטובת כלא נפחא.
"זה העצב החשוף שיכול לגרום לפיצוץ"
וזה לא נגמר שם. הכוונה היא לנייד בזמן הקרוב מאות רבות, אולי יותר. אחד הטריגרים לצעד הזה, שהוחלט עליו עוד לפני כניסת בן גביר לתפקיד, הייתה הבריחה מכלא גלבוע. אלא שבשטחים כבר מתכננים את התשובה. פעיל פת"ח סינג'ילאווי טוען כי "תהיה שביתת רעב בכל בתי הכלא ב-25.3".
"הנהגת חמאס לא תוכל לתת להנהגה שלה למות מרעב בתוך בתי הכלא, יהיו טילים מעזה", המשיך סינג'ילאווי. "ההיסטוריה מלמדת שיש נקודות רגישות שאם ישראל מתקרבת אליהן, תמיד יש פיצוץ – מסגד אל-אקצא והאסירים. זה העצב החשוף שיכול לגרום לפיצוץ".
הפלסטינים נמצאים בכוננות ספיגה, מנסים להבין את המציאות החדשה שנכפתה עליהם. מבחינתם הרעת התנאים בבתי הכלא היא רק אחד משורה של צעדים ישראלים חריפים, ובהם החרמה של 138 מיליוני שקלים, מלחמה על הבנייה בשטחי סי, וחשש גדול מפני סיפוח עתידי של השטח – 60 אחוזים מהגדה.
השטחים שינו את פניהם בחודשים האחרונים. העלייה הדרמטית בפיגועי הירי, המטענים שממתינים ללוחמים במחנות הפליטים, 146 הרוגים פלסטינים בשנה האחרונה, שיא מאז האינתיפאדה השנייה. כל אלו הם עדות לשטח המבעבע, שטח זרוע במוקשים, שבו שינוי המציאות בבתי הכלא הוא עוד מוקש, כזה שראוי לתשומת לב גדולה.