כבר שנים שמעבר ארז הוא אחד מן הברומטרים המדויקים ביותר למדידת התחושות והמחשבות של העזתים, שכן אלפי פועלים פלסטיניים עוברים בו מידי יום. מתוך השיחה שקיימנו עימם אתמול (חמישי) עולות התקוות והפחדים ביחס לסבבים הבלתי נגמרים מול ישראל בימים שאחרי מבצע "עלות השחר".
"טיפה בים"
אבו שאדי, הוא סוחר עזתי שמכיר את החברה הישראלית על בוריה ודובר עברית כמעט מושלמת – תוצאה של עשרות שנות עבודה בישראל. "אין לנו עתיד" הוא אומר בכאב "אנחנו כמעט כל שנה - שנתיים, סיבוב אחרי סיבוב והאזרח משלם על זה. לפחות לאזרחים שלכם יש להם ממ"ד. יוצאים מהבית, יוצאים לצפון. אנחנו יוצאים מהבית לבית הקברות".
"למה כל יום זה הסבל הזה, הילדים, הנכדים שלי, יושבים על ידי: 'אה סבא, מה זה?' זו כיפת ברזל, זה הדף של הפיצוצים של הג'יהאד. אתה לא יודע מאיזה כיוון. ואתה יושב בתוך בית, מפריד בינך לבינו הקיר" הוא מסביר. אבו שאדי הוא אחד מ-15 אלף עזתים שמורשים להיכנס לישראל. במערכת הביטחון יש מי שמרמז שהמספר עשוי להגיע בקרוב אפילו ל-20 אלף.
עשרות מיליוני השקלים שהפועלים מכניסים מדי חודש לעזה, שמתורגמים לתנועה כלכלית ולכוח קנייה גדול, הם בין היתר מה שמנע מחמאס להצטרף לסבב. לדבריו, הצעדים האלו מינוריים ביחס למצב הכלכלי הקשה ברצועה "אתה יודע מה זה?, טיפה בים כבר. יש 15 אלף עזתים, ו-200 אלף מובטלים - נשאר 185 אלף. ומי ידאג להם?". מוראד אלסכני, סוחר משכונת תופאח בעזה מסביר כי פועל עזתי מרוויח בישראל כ-300 שקלים ביום, ואילו בעזה בין 30 ל-50 שקלים ליממה – כלומר בישראל מרוויחים פי עשרה.
"אנחנו רוצים שלום, אנחנו רוצים לחיות, רוצים להתפרנס. אין לי שום קשר לג'יהאד האיסלאמי, אני רק אוכל, שותה וישן" אמר אבו מנסור, גם הוא פועל מעזה. "אנחנו מתפללים לאלוהים וזהו. זה לא בידיים שלנו. אין מקלטים, אנחנו מתחת לגגות ולסככות" אמר עיסא אלנחאל, גם הוא עובד בישראל.
"הג'יהאד לא מקבל מאיתנו הוראות"
במהלכו של הסבב נתקעו בישראל אלפי עזתים, זו הסיבה לכך שהתנועה במעברים דלילה. כמו במעברים שונים בגדה, כך גם במעבר ארז, רשות המעברים במשרד הביטחון משדרגת את מעבר ארז, מנפקים כרטיסים חכמים לנכנסים, עשרת אלפים עזתים כבר קיבלו אותם, אחד מהם מול העיניים שלנו, ההיי-טק, מגיע לעזה.
"אני היחיד שמפרנס את המשפחה שלי ואני מחלק את ההכנסה שלי בין כל בני המשפחה" הסביר נאסר חליל. "אנחנו יותר מעשרה במשפחה וכל המשפחה הגדולה מסתמכת עלי כי אין הכנסה בעזה". עבורו, תעודת אישור הכניסה לישראל היא חייו.
מעל הכול מרחפת משאלת הלב הגדולה של ישראל. האם לחץ אזרחי וביקורת פנימית ברצועה, עשויים לחולל שינוי. לדברי אלכסאני, ברצועה מרוצים מכך שחמאס לא התערב בסבב האחרון. "בטח, אנחנו שמחים מאוד לכולם, שאף אחד לא ייכנס למלחמות, אנחנו לא רוצים מלחמות. אנחנו לא מתערבים איתם (הג'יהאד האיסלאמי), לא מתעסקים איתם אפילו - אנחנו יוצאים מהבית, הולכים לפרנסה שלנו, זהו".
לדברי אבו עלי, שנמצא גם הוא במעבר ועובד בישראל, ללחץ אזרחי מתוך הרצועה אין השפעה על צעדי הג'יהאד האיסלאמי: "הם לא מקבלים מאיתנו הוראות, הם עושים מה שהם רוצים". אבו שאדי מדגיש כי "במנטליות שלנו אין את הדבר הזה. רצו להחליף את בשאר בסוריה, הוא החליף את העם. אז המשוואה הזאת - חבל לבנות על כל זה. רק ישראל יכולה לשכנע דרך הכסף ופועלים".
אף אחד לא משלה עצמו שזו ההסלמה האחרונה, זה ברור. אבל על פי הרציונל העזתי ואולי גם האוניברסלי במקום שבו יש כסף ושגשוג, הנכונות להילחם הולכת ופוחתת.