היום השני למלחמת יום הכיפורים, 7 באוקטובר 1973: ראש הממשלה גולדה מאיר יושבת בלשכתה ומקבלת דיווחים קשים מהשטח. "המצב לא סימפתי בשתי החזיתות", מוסרים לה קציני צה"ל. מאיר מורה לשגר מברק בהול ל"נפתלי", שם הקוד למזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר, בבקשה דחופה לטנקים ומטוסי פנטום: "שיגידו לו S.O.S" - כך עולה מיומני גולדה ומפרוטוקלים מישיבות ממשלה שנחשפו היום (רביעי) ונפרסים על פני כ-1,300 עמודים, בעקבות עתירה שהגישו לוחמי צה"ל במלחמת יום הכיפורים. המרכז למלחמת יום הכיפורים: "פתיחת החומרים מהווה צעד חשוב בתהליך החשיפה של כל התיעוד הרלוונטי על המלחמה".
היומנים חושפים את רמת המתח כפי שמשתקפת מהשיחות בין גולדה מאיר לשרי הממשלה וקציני הצבא שנכנסים ויוצאים מלשכתה. "צריך לתת להם מכות קשות", אומרת מאיר שוב ושוב לנוכחים המתחלפים בחדר, פעם לשר ישראל גלילי, פעם לשר שמעון פרס, פעם למזכירה הצבאי תא"ל ישראל ליאור.
היום של ראש הממשלה מתחיל ב-6:10 בבוקר עם בשורות רעות. "תת-אלוף ליאור מדווח טלפונית לרוה"מ על החמרת המצב בגולן, מוסר לרוה"מ על ההחלטה לפנות את הישובים בגולן... מוסר לרה"מ שהמצב בצפון חמור וכי חיל האוויר נכנס לפעולה בצפון לסיוע כוחות הקרקע", כך נפתח יומן היום השני למלחמה, לאחר שיום קודם, ביום כיפור, פלשו צבאות ערב בהובלת המצרים בדרום והסורים בצפון.
בצוהריים מגיע שר הביטחון משה דיין מהחזית בדרום אל ירושלים ונכנס ללשכתה של מאיר. בהמשך מצטרף גם שר האוצר פנחס ספיר, שמעדכן בניסיונות לגייס סיוע כספי למען המאבק על קיומה של מדינת ישראל.
"עכשיו ישבתי עם הבנקאים (מנהלי הבנקים הגדולים)", אומר ספיר. אלא שראש הממשלה לא אופטימית בנושא הסיוע הכספי והצבאי מהעולם. "מעט העזרה שיש לנו בעולם", היא אומרת, "יהודים בכלל לא אוהבים, יהודים חלשים עוד פחות. יזרקו אותנו לכלבים".
ספיר שואל את דיין כמה אבדות ספגנו, אך שר הביטחון משיב "איננו יודע". ספיר שואל אם 250 חיילים נהרגו, ועל כך משיב דיין: "אולי יותר. מהחרמון רק ארבעה חזרו. אם הם נפלו בשבי או לא, אינני יודע, זה לא מספרים קטנים. בממשלה הלילה, אמסור אינפורמציה בלבד".
צבי זמיר, בן 96, ואלי זעירא, בן 93, הם מאחרוני דור המפקדים שנשארו היום בחיים ממלחמת יום הכיפורים. במלחמה כיהן זמיר כראש המוסד, וזעירא כיהן כראש אמ"ן. עד השנים האחרונות עדיין התנהל בין השניים קרב גרסאות בנוגע לאחריות לכשלים המודיעיניים שהובילו לכך שמדינת ישראל נתפסה לא מוכנה לפרוץ המלחמה.
יומני גולדה חושפים טפח גם בנושא הזה, דרך תיעוד מפגישה בין ראש הממשלה לראש המוסד ביום השלישי של המלחמה, שם מדווח זמיר כי אמר לזעירא שהוא חושב שהולכת לפרוץ מלחמה.
"חיכינו לידיעה בעניין המלחמה", מתאר האלוף זמיר בפני מאיר את השתלשלות העניינים ביומיים שקדמו לתקיפת צבאות ערב. "היו דעות שונות בנוגע לרצינות העניין. ב-1:00 קיבלתי ידיעה שהוא מגיע, נתן קוד של מלחמה. ב-1:20 התחלנו לחפש טיסות. אין טיסות אל על. באחרים לא יכולתי. יצאתי לשדה התעופה. אלי זעירא התקשר ואמר כי גם הוא קצת מודאג. אמרתי לו שאני חושב שזו מלחמה".
הטיסה שחיפש זמיר הייתה ללונדון, כדי להיפגש עם המודיע הבכיר של המודיעין הישראלי, אשרף מרואן. מרואן ביקש את הפגישה, שהתקיימה בינו לבין זמיר פחות מיממה לפני פרוץ המלחמה. מרואן הודיע במפורש שתפרוץ מלחמה ביום כיפור.
"הגעתי ללונדון בבוקר", סיפר זמיר למאיר, "הוא (מרואן) הגיע ללונדון בשתים-עשרה בלילה. ישבנו עד שתיים. אמר לי הולכת להיות מלחמה. אני לא יודע למה. היא תהיה אחר הצוהריים או בערב. הוא הולך למלחמה. כל מה שדווח עד עתה לא משתנה. השלים לי פרטים".
כשמאיר מסיימת את הפגישה עם ראש המוסד היא מקבלת חדשות טובות, שלבסוף מתבררות כשגויות. מזכירה הצבאי ליאור אומר כי "בתעלה הולך טוב מאוד. עוד לא עברנו לצד השני, אך הכוח שצריך לעבור כבר מוכן. כל האוגדות כבר בפעולה. המערך המצרי מתמוטט ומכים בו", מה שהתברר מאוחר יותר כדיווחים שגויים וכהתקפה שהייתה כישלון חרוץ.
פרסום המסמכים הנוכחי בא בעקבות העתירה לבג"ץ שהגיש המרכז למלחמת יום הכיפורים, באמצעות עו"ד בני ברץ, משה נחמן ורותם סימה ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, בדרישה לפרסם חומר זה ובהמשך לשחרר פרוטוקולים של ישיבות ממשלה ודיוני הקבינט, על ידי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.
מהמרכז למלחמת יום הכיפורים נמסר כי "פתיחת חומר זה מהווה צעד חשוב בתהליך החשיפה של כל התיעוד הרלוונטי על המלחמה. אנו מקווים שלנוכח הפתיחות שגילו ארכיון המדינה וארכיון צה"ל ומערכת הביטחון בעקבות העתירה לבג"ץ, יצטרפו גם גורמים נוספים, כולל חיל האוויר וחיל הים, לתהליך החשיפה המבורך. זאת, במטרה לאפשר לציבור בכלל וללוחמים באותה מלחמה ובני משפחותיהם, להבין בצורה הברורה ביותר מה אכן קרה במלחמת יום הכיפורים".
לדברי עו"ד בנימין ברץ, בא כוחו של המרכז למלחמת יום הכיפורים: "הלכה למעשה, המדינה קיבלה את עמדת העותרים לפיה הגיעה העת לחשוף את המסמכים המבוקשים, תוך קיצור תקופת החיסיון החלה בעניינם לפי חוק. מהתגובות החלקיות שהגישה המדינה לעתירה ניתן להבין כי היא תמשיך לפעול לפרסום יתר המסמכים אשר נזכרו בעתירה וטרם נחשפו על ידיה".