השבוע לפני 15 שנים פרצה מלחמת לבנון השנייה, ששינתה את המציאות בגבול הצפון וגבתה את חייהם של 165 חיילים ואזרחים ב-34 ימי קרב. כבר בימים הראשונים של המלחמה נרשם מה שרבים מחשיבים כקרב הקשה ביותר בה - הקרב בבינת ג'ביל, שבו גדוד 51 של גולני נשלח לכפר ונלחם בכוחות החיזבאללה. בסיומו של הקרב היו לגדוד 8 הרוגים ו-24 פצועים, אבל גם 18 צל"שים. הלוחמים שהיו שם חזרו אל הלילה שלא ישכחו.
עם פרוץ המלחמה דין שוסטר בדיוק סיים קורס מפקדי כיתות, מעוז שבתאי שב לגדוד מקורס הקצינים, ויוני שטבון מונה לקצין המבצעים של הגדוד. צה"ל לא היה בלבנון כמה שנים, והיו פערים בכשירות הלוחמים. על כוח גולני הוטלה המשימה להשתלט על פאתי בינת ג'ביל, עיירה לבנונית בשליטת חיזבאללה שמנתה כ-30 אלף איש, ולהשמיד שם אמצעי לחימה. משה מרחביה, אביו של עמיחי מרחביה ז"ל שנפל בקרב, סיפר: "המבצע היה פשוט מאוד, אבל כפי שאנחנו יודעים שדה הקרב מלא בהפתעות, ובאירוע הזה כל ההפתעות קרו".
היומיים הראשונים של הלחימה הקרקעית עברו בהצלחה. הכוחות חיסלו 3 מחבלים והשיגו את היעדים, אך אז הגיעה פקודה, שבוטלה במהרה, לחזור הביתה. במקום לצאת לישראל קיבלו הלוחמים פקודה נוספת - להתקדם לתוך הכפר דרך מטע זיתים. שם התחיל הקרב הגורלי, שנמשך 11 שעות.
אחרי היתקלות עם כוחות חיזבאללה וחילופי אש שבהם נפלו לוחמי צה"ל, התרחש אירוע מכונן במורשת הקרב הישראלית. סגן מפקד הגדוד רועי קליין הפגין אומץ יוצא דופן - וקפץ על רימון שהושלך למרכז הכוח תוך שצעק "שמע ישראל". בכך הוא הציל רבים מלוחמיו.
לאחר נפילתם של קליין ואחרים הכאוס שלט בשדה הקרב, ולוחמים רבים החלו לאבד תקווה. שוסטר סיפר שהבין ש"כנראה לא נצא מבינת ג'ביל, בשלב הזה אני נפרד מההורים שלי". ואולם, הקרב המשיך והלוחמים הרגו כ-40 מחבלים, תוך שהם מצליחים לבסוף להפעיל סיוע אווירי. בסיום הקרב היו במקום כ-100 גופות של חיילי אויב.
תמונת הקרב השתנתה ולוחמי גולני הצליחו לפגוע במרבית המחבלים שבאזור, אבל חילופי האש נמשכו עוד שעות ארוכות. בלילה, בחשיכה, חילצו הלוחמים את גופות חבריהם ועזבו את האזור. מעוז שבתאי, מפקד בגדוד 51, מתנגד לנרטיב שרווח בחברה הישראלית כי הקרב היה בזבוז דמים מיותר: "לא הלכו לחינם החיילים ולא נפצעו לחינם החיילים בקרב הזה. זה קרב שהיה צריך לקרות, זה קרב אסטרטגי, קיומי".
8 לוחמים נפלו בקרב - רועי קליין, אלכס שוורצמן, עמיחי מרחביה, שמעון דהן, עידן כהן, שמעון אדגה, אסף נמר ואוהד קלאוזנר. 24 חיילים נוספים נפצעו. כוחות צה"ל המשיכו להילחם עוד 17 ימים ארוכים, ובצל הביקורת החריפה על תפקוד צה"ל במלחמה, הוענקו בקרב זה 17 צל"שים אישיים ללוחמים ואחד נוסף לגדוד.