איך מוציאים לפועל מבצע חיסול? ישראל אמנם לא לקחה אחריות על מבצע החיסול בטהרן של אבי תוכנית הגרעין האירנית, מוחסן פח'ריזאדה, אבל גורמי מודיעין במערב ודוברים רשמיים של אירן משוכנעים שמדובר בעבודה של המוסד. שנים של הכנה וחודשים ארוכים של תכנון קדמו לאירוע, שבסופו של דבר ארך רק מספר דקות - והביא לתוצאה הקטלנית. שבועיים לאחר החיסול הדרמטי, מספרים שורה של מומחים, סוכנים ובכירים לשעבר בארגון הביון, איך מתכננים מבצע מורכב שכזה, שהגדיר מעטפת מבצעית חדשה לגמרי שלא הייתה קיימת קודם לכן.
לעדכונים נוספים ושליחת שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"הנושא של חיסולים זה נושא מאוד עדין", אומר ד"ר רונן ברגמן, כתב ניו יורק טיימס וידיעות אחרונות ומחבר הספר "השכם להורגו". לדבריו, "רק מעט מאוד מדינות, בטח במערב, משתמשות בכלים האלה". ד"ר ברגמן מסביר כי "אם עד לנקודה מסוימת, אספו מידע על מעשיו של היעד באיזשהו נושא - טרור, בניית נשק גרעיני - עכשיו נבנה תיק מידע שונה לגמרי, שמטרתו לאפשר את החיסול. מה האיש הזה עושה, מה שגרת יומו, עם מי הוא מסתובב, יש לו שומרים, אין לו שומרים, באיזה רכב הוא נמצא, כן משוריין, לא משוריין."
חבר הכנסת רם בן ברק, ששימש עד לא מזמן כמשנה לראש המוסד, מספר שמדובר ב"אירוע מורכב מאוד שדורש תיאום בין כוחות, לוגיסטיקה, ובעיקר מודיעין שאפשר לסמוך עליו". לדבריו, כשמתכננים מבצע כזה, "משתדלים שלא יהיו הרבה שותפי סוד. מאחר שמדובר באופרציה מורכבת ומתואמת, אז בסופו של דבר מדובר אפילו אולי על מספר מאות של אנשים".
עובד המוסד לשעבר, ויקטור אוסטרובסקי, מספר שמבצע חיסול הוא "אחד המבצעים הכי מורכבים שיש שמעורבים בהם הרבה אלמנטים - כאלה שאין להם יכולת לתקשר אחד עם השני. יש שם את המפעיל עצמו,
שמפעיל את הלוחם או את הלוחמים. אחר כך יש אנשי שטח שאוספים אינפורמציה, הם לא יודעים בשביל מה. אפילו כוח הגיבוי שבשטח עצמו לא יודע מה קורה. אתה לא רוצה שאם אחד נופל, הוא עושה דומינו".
אז כמה זמן לוקח לתכנן מבצע כזה? הדבר תלוי במבצע וביעד. התכנון יכול להיות תכנון של שבוע ואם זה מבצע יותר מסובך, זה יכול לקחת חודשים, ויכול לפעמים גם לקחת שנים. "חיסולים והתנקשויות שהמוסד ביצע בחו"ל לאורך השנים, לקח הרבה מאוד זמן לתכנן אותם ובדרך כלל, הם נעשו במאמץ גדול מאוד שלא יהיה להם נזק סביבתי", אומר בן ברק.
כדי להוביל יעד למקום הספציפי שבו מתכננים לבצע את ההתנקשות, מפעילים אמצעים מתוחכמים מאוד ולפעמים הם יכולים להיות אפילו פשוטים למדי: "לגברים יש תכונה להיות מוחמאים על ידי נשים, וגם כשאין קורלציה בין הגבר לבין האישה שהתחילה איתו, הוא אף פעם לא יודה שמשהו לא בסדר והוא תמיד ירגיש מוחמא וייתן לזה לקרות. כשצריך, משתמשים בזה", הוא מוסיף.
"כמעט תמיד לא הובילו יעד למסלול, אלא הוא לוקח מסלול, הוא עושה, הוא זז, הוא קונה...", אומר ד"ר ברגמן, "למשל, במקרה של פתחי שקאקי שחוסל במלטה באוקטובר 1995, הוא הולך למלון, הוא אחר כך הולך לקנות לו איזה חולצות, חוזר למלון, ובדרך חזרה מתקרב אליו אופנוע ויורים בו".
אקורד הסיום של המבצעים הללו, שבשיאם מבוצע החיסול הלכה למעשה, הוא זהה ברוב המקרים - ירי לעבר היעד, פיצוץ כלשהו שמוביל למותו או הרעלה. אלא שמה שמוביל לכך מצריך דמיון רב ויצירתיות גדולה. "במבצעים כאלה, אם אתה לא משתמש בדמיון וביצירתיות, הסיכויים שלך לבצע אותם קטנים מאוד", אומר בן ברק.
"לשימוש בכלי הסיכולים הממוקדים יש חשיבות גדולה"
האם לאותם מחסלים יש דילמות מוסריות כשהם ניגשים למשימה? "אני לא חושב שיש דילמות מוסריות כשאתה עושה משהו שאתה מאמין בו שיכול להציל חיים של אזרחים שאתה, מתוקף שירותך, אמור להגן עליהם", הוא מוסיף. "להגיד שאין לו דם על הידיים כשבן אדם בונה תהליך של פצצה אטומית, יש לו פוטנציאל של המון דם
על הידיים", אומר אוסטרובסקי בהתייחסו לחיסול מדען הגרעין האירני.
ראש המוסד לשעבר מאיר דגן דיבר תמיד קודם כל על החשיבות של השימוש בכלי הזה, כלי הסיכול הממוקד. "הוא אמר: 'אומרים שלכל אחד יש תחליף. אני לא בטוח. לצ'רצ'יל היה תחליף? להיטלר היה תחליף?'", מספר ד"ר ברגמן, "לכל אחד אפשר למצוא תחליף, אבל יש הבדל בין מישהו כמו עימאד מורנייה לבין כל הארבעה שמינו כדי למלא את מקומו. אף אחד מהם לא הצליח, גם לא הם ביחד, להתקרב לנעליים של האופרטור המעולה הזה. אני חושב שיוסי כהן, ראש המוסד המכהן, הוא במידה רבה מאוד ממשיך הדרך הזו".
"זה שיש לישראל את יוסי כהן בתור ראש המוסד זה נכס צאן ברזל", מעיד אוסטרובסקי, ששירת במוסד בתחילת שנות ה-80' ופרסם ספר שחשף את המבנה הארגוני ושיטת הפעולה של המוסד. "זה אחד האנשים הכי מבריקים שפגשתי, אפילו שהוא היה צעיר מאוד. ההבנה שלו של השכנים שלנו היא לא הבנה מתוך שנאה, אלא היא הבנה מתוך רצון להגן".