מאז הקמתה, ידעה ישראל מלחמות וקרבות רבים עם שכנותיה. העימותים הותירו "מזכרות" רבות מתחת לפני השטח לאורך גבולות המדינה: אלפי שדות מוקשים נגד אדם ונגד טנקים. בימים כתיקונם, רבבות ישראלים היו עכשיו עולים על נעליים גבוהות, פקלאות ואוהלים - ויוצאים לתור את ישראל. לכבוד החג, בתקווה שבקרוב נחזור לטייל בישראל לאורכה ולרוחבה, הכנו ב-N12 מפה שחשובה לכל סייר וסיירת, מטייל ומטיילת: מפת המוקשים של ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
חלק מאותם מוקשים הונחו במהלך השנים לצרכים מבצעיים. בעוד חלק הוטמנו על ידי ישראל לצרכים ביטחוניים, אחרים הונחו בימי קרב על ידי צבאות אויב מסוריה, ירדן ומצרים. לא פעם במהלך טיולים ברחבי הארץ, נתקלים ישראלים בשלט בצבעי צהוב-אדום ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית - "מוקשים, היזהר!". כמה נרחב השטח – וכמה גדולה הסכנה?
הקווים האדומים מסמנים את מיקום המוקשים לאורך גבולות ישראל
"אנחנו מעריכים שישנם 200 אלף דונם שדות מוקשים בישראל", אומר בריאיון ל-N12 ראש החטיבה לניהול מידע ומ"מ ראש הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, שרון חדד. "100 אלף דונמים מתוכם מוגדרים כחיוניים לביטחון המדינה ו-100 אלף דונם נוספים מוגדרים כלא חיוניים, ואותם הרשות לפינוי מוקשים צריכה לפנות לפי מספר קריטריונים ורגישויות".
במפה שהוכנה החודש במשרד הביטחון והגיעה לידי N12 נראים האזורים שבהם יש מוקשים. על פי המפה, המוקשים הוטמנו בשורת מוקדים לאורך הגבול המזרחי של ישראל. הריכוז הדרומי ביותר של המוקשים נמצא באזור אילת ומעט צפונית לה, ובהמשך – בתא שטח גדול שמתחיל דרומית לעין יהב ומסתיים בנקודה הדרומית ביותר של ים המלח.
ציר המוקשים ממשיך מצפון ים המלח ועד לכינרת. גם במזרח רמת הגולן, מטולה ואזור קצרין הונחו בעבר מוקשים שעדיין נמצאים בשטח – וכך גם מערבית לטבריה. ריכוז נוסף של מוקשים נמצא בכמה נקודות בודדות בצפון השומרון וגם מערבית לירושלים.
ההחלטה על הקמת הרשות לפינוי מוקשים נולדה לאחר שבשנת 2010 איבד דניאל יובל, אז רק בן 11, את רגלו הימנית. זה קרה כשדרך על מוקש בזמן ששיחק עם משפחתו בשלג בהר אביטל שברמת הגולן. האירוע הקשה העלה על סדר היום הציבורי את סוגיית שדות המוקשים בישראל, ובשנת 2011 הוקמה במשרד הביטחון הרשות לפינוי מוקשים (רלפ"ם).
הרשות לפינוי מוקשים אחראית לקביעת מדיניות וסדרי עדיפויות בנושא פינוי מוקשים בישראל, תוך ראייה לאומית ובשיתוף פעולה עם צה"ל, משרדי הממשלה האחרים, רשויות מקומיות וגורמים נוספים. כמו כן, באחריותה להפעיל ועדה מייעצת לשר הביטחון בנושא.
מאז שיצאה לדרך פינתה הרשות לפינוי מוקשים עד היום כ-200,000 מוקשים, מכ-10,000 דונמים, בפרויקטים רבים מצפון ועד דרום. בין השטחים שפונו ממוקשים: נאות הכיכר שבאזור ים המלח, אלפי דונמים בערבה התיכונה, מאות דונמים באזור אילת ובעמק בית שאן, מאות דונמים במג'דל שמס ובחד נס שבצפון, אזור גופרה הסמוך לכנרת, אזור קאסר אל יהוד הסמוך ליריחו ואזור נבי אליאס, שם בשנות ה-50 הוטמנו על ידי הירדנים מוקשים רבים. השטחים שפונו ויפונו בעתיד יוסבו לשטחי תיירות, מסחר, חקלאות ושמורות טבע.
"מצאנו באזור משאבי שדה שבנגב מוקשים מתקופת מלחמת העצמאות", מספר חדד. "נוסף על כך, מצאנו מוקשים ברמת הגולן מימי מלחמת העצמאות ומצאנו מוקשי צלבי קרס סורים שהגיעו לסורים מגרמניה".
ומה רמת הסיכון שאליה יכול להיחשף אדם, שידרוך בשוגג על מוקש שטמון באדמה עשרות רבות של שנים? "אי אפשר להגיד שהם לא פעילים ולא מסוכנים", מסביר חדד. "מה שנכון יהיה לומר שככל שהמוקש מתיישן הוא נעשה יותר ויותר רגיש, זה נכון יהיה לומר שחלק מהמוקשים עם הזמן בגלל פגעי מזג האוויר למשל לא יפעלו, אך רובם ככולם יכולים לפצוע בן אדם".
מבצעי פינוי המוקשים הבאים שעומדים לצאת לדרך מתרכזים בשלוש תוכניות. הראשונה - פינוי אזור פעמון נעמה, הסמוך ליריחו, מתוך מטרה לצמצם את הסיכון במרחב תוך שחרור שטחים לחקלאות. מדובר באזור ששטחו 184 דונמים, והוא נמצא בשלבים לקראת פרסום מכרז פינוי.
תוכנית נוספת של הרלפ"מ היא פינוי אזור "חוות הסוסים", מצפה גדות וציר העלייה לגולן. מדובר בשדה מוקשים בשטח של 144 דונמים, שהיה חלק ממערך ההגנה של הצבא הסורי. גם כאן המטרה היא צמצום הסיכון לעולים בציר המעלות לרמת-הגולן וכבר החל מכרז לפינוי.
תוכנית הפינוי האחרונה גם היא באזור רמת הגולן: פינוי "מרחב בית המכס" – 1,700 דונמים של שטחי חקלאות מעין עלמין ועד צומת בית המכס. גם כאן מדובר בשדה מוקשים השייך לחלק ממערך ההגנה סביב מוצבים של הצבא הסורי.
כיצד מתבצע פינוי שדה מוקשים?
תהליך פינוי המוקשים בישראל כולל תכנון פרטני ומדויק, הגדרת דרישות מתאימות ומיטביות ולאחר מכן פינוי מפוקח ומבוקר, תוך "זיכוי" השטח הממוקש לרווחת התושבים. ההחלטה על פרויקט פינוי מגיעה לאחר הצבת השטח בסדר העדיפויות הלאומי ואישור התוכנית הרב שנתית על ידי השר.
הפינוי מתבצע בשיטות שונות, הן על ידי אדם והן על ידי מכונות. ישנם מקומות שבהם ניתן להרים שכבות קרקע שלמות ולהעביר אותן תהליך של ניפוי וגריסה. מצד שני, ישנם מקומות שבהם לא ניתן לטפל במוקשים בשיטה המכנית, בין אם עקב סוג הקרקע ואם בגלל הנזק שהם עלולים להסב למכונה. השיקול המרכזי הוא פינוי כל המוקשים והשארים המסוכנים מתוך השטח.
אין כיום מכונה שמסוגלת לאתר ולטפל בכל סוגי המוקשים בכל סוגי הקרקע ולכן במקומות רבים איתור וטיפול על ידי אדם מיומן הוא המתאים ביותר. השטח הממוקש מכיל לעיתים שטחים שונים במצבים שונים המכילים מוקשים שונים ואף כאלה שאולי אינם מכילים מוקשים כלל. לכל מתאר מותאמת שיטה וגם תהליכי בקרה שונים. גודלו של פרויקט יכול להגיע גם ליותר מ-2,000 דונמים.
החברות שעוסקות בפינוי המוקשים פועלות באתר הפינוי לאור יום בלבד. אתר הפינוי מחולק לחלקות פינוי בגודל של כ-50 דונם כל אחת. בסיום כל פעולות הפינוי כנדרש, ולאחר הצלחתה של בקרת האיכות, מבצעת חברת הפיקוח דגימת קרקע על פי התקן הבינלאומי בכל חלקה וחלקה.
אם התהליך עבר בצורה תקינה חותמות חברת הפינוי, חברת הפיקוח והרשות על "זיכוי החלקה". לאחר הטיפול בכל החלקות והשלמת כל התיעוד והמסמכים הנדרשים, מכריזה הרשות כי השטח פנוי ממוקשים. לאחר הכרזתו כפנוי ממוקשים, פונה הרשות למפקד הצבאי לשם הסרת צו הסגירה שחל על השטח והחזרתו לבעליו החוקיים. על פי החוק לפינוי מוקשים (תשע"א), עם קבלת כל מסמכי הפינוי הנדרשים – זו אחריותו של המפקד הצבאי להסיר את הגדרות שמקיפות את השטח. הרשות לפינוי מוקשים ממשיכה במעקב עד להשלמת שחרור השטח.
זהירות מוקשים!
ישראל התברכה בשפע של מרחבים, נופים ומסלולי טיול ייחודיים. כאשר אנחנו יוצאים לטיול אנו נוהגים להצטייד במים, במפות סימון שבילים ובציוד עזר נוסף. עם זאת, חשוב לדעת כי במדינת ישראל מצויים שדות מוקשים, העלולים לסכן את המטיילים בשטח. כך למשל שדות המוקשים יכולים להימצא באזורים הסמוכים ליישובים, לשטחי חקלאות ואף לצד מסלולי טיול מוכרים ופופולריים, ולכן על המטיילים לפעול בזהירות ואחריות ליד שדות מוקשים.
ישנם לוחמים בחיל הנדסה שתפקידם הוא לחלוף בין שדות המוקשים כדי לבדוק את תקינותם ולהבטיח את שלומם של המטיילים. "יש לצבא מרכזים בצפון ובדרום, יושבים שם לוחמים שהם אחראים על תחזוקת שדות המוקשים", מסביר חדד. "הם נוגעים בכל שדה מוקשים, בודקים שהגדר סביבה תקינה, בודקים שהמקום משולט בצורה תקנית וברורה ומדווחים על פריצות בגדר".
חדד מספר כי לפני פסח, חנוכה וחופשת הקיץ הלוחמים מבצעים בדיקה נרחבת נוספת כזאת, בין היתר באזורים שונים ברמת הגולן, שביל ישראל, הכנרת ומוקדים נוספים – "ובסיום הבדיקה מעבירים דיווח שהכול בסדר".
לדבריו, הבעיה היא לא תמיד תחזוקת הגדרות של שדות המוקשים ותמרורי אזהרה, אלא להיפך, "פעם עברתי ליד אחד משדות המוקשים, והייתה שם קבוצה של נערים שפשוט עמדה ליד הגדר של שדה המוקשים והשליכה אבנים לעבר המוקשים במטרה שאחת תפגע במוקש - ואני נחרדתי".
ברשות לפינוי מוקשים אומרים למטיילים כי חשוב להכיר את כללי הבטיחות באזורים אלו: אסור לחצות גדרות הנושאים שלטי מיקוש. ההליכה, התנועה והנסיעה - רק בשבילים מסומנים בלבד. כמו כן, אין לגעת בחפצים בלתי מזוהים או חשודים, מחשש להיותם שרידי מוקשים. אם נכנסת בטעות לשטח מסוכן – עמוד במקום והזעק את כוחות הביטחון או המשטרה.