עידו אביגל, בן ה-5 שנהרג שלשום מפגיעת רקטה בביתו שבשדרות, הובא בשעות הצהריים (שישי) למנוחות בבית העלמין בקריית גת. אמו של עידו מאושפזת בבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהיא מורדמת ואחותו בת ה-7 נפגעה גם היא. במהלך הלווייתו של אביגל נרשם רגע שובר לב, כאשר בזמן ההספד שנשאה משפחתו נשמעה אזעקה והנוכחים נשכבו על הרצפה וניסו להתגונן.
אביו של עידו, אסף, ספד לו: "לפני חודש אמרתי לשני שאני רוצה לראות אותך גדל. אתה כל כך מעניין ומסקרן אותי, ואני רוצה לדעת איך תהיה בעוד שנתיים. את זה כבר לעולם לא אדע. עידו, אני רוצה לבקש סליחה. סליחה שלא הגנתי עליך. סליחה שלא חטפתי את הרסיס במקומך. לפני כמה ימים שאלת אותי: אבא, מה יקרה אם יהיה צבע אדום ונהיה בחוץ?'. אמרתי לך שכל עוד אתה איתי אתה מוגן - שיקרתי".
"אמא שלך ואשתי האהובה שני הגנה עליך כמו לביאה. היא תמיד הגנה עליך. לפני כמה חודשיים דיברנו עליך ואמרנו שאתה ילד מיוחד, אינטליגנציה ונשמה מיוחדת. עידו, אני עצוב שלא הקדשתי לך יותר זמן, סליחה דודקה שלא אהיה איתך עוד. זה תמיד יהיה לי חור בלב. חבקו את הילדים שלכם המון, תהיו איתם, כל השאר הבל הבלים. זה המסר של דודקה. אני הבנתי את זה מאוחר, אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאבות קוברים בנים. אהוב נפשי, שמור עלינו מלמעלה".
דודתו של עידו, עדי, ספדה: "לא כולם יודעים את זה. נועם יצא מהניתוח והמשפט הראשון שלו היה: 'אני רוצה לראות את עידו'. נועם קם בבוקר ואמר: 'אני רוצה את עידו'. אנחנו אוהבים אותך. אתה כמו הבן שלי. הייתי אצלי כמה ימים עכשיו. סליחה שלא הצלחתי לשמור עליך בבית שלי. סליחה עידו, אני אוהבת אותך".
"יש לי חור בלב", המשיכה הדודה. "תשלח לנו כוחות מלמעלה. אתה צדיק קטן, אתה עם הקדוש ברוך הוא. נסתרות דרכי האל. אי אפשר להגיד שהכול לטובה, אבל דודקה - אנחנו נהיה חזקים בשביל אמא שלך, שני בת צביה, שהשם ישלח לה רפואה שלמה. תתפללו עליה שתקום על רגליה. אנחנו עוד נבוא עידו, אנחנו נתראה".