כבר חודשים ארוכים שגזרת עזה לא שקטה: מעפיפוני אש, דרך טילים ורקטות ועד ניסיונות חדירה לשטח ישראל, יישובי דרום הארץ נתונים למתקפה בלתי פוסקת מצד ארגוני הטרור ברצועה. כעת, בריאיון מיוחד, מפרט מפקד אוגדת עזה, תת אלוף אליעזר טולדאנו, עד כמה היה קרוב צה"ל להיכנס לרצועה בשבועות האחרונים, מה אומרים החיילים על ההאשמה כי צה"ל נוקט ביד רכה במפגינים, ומה לדעתו הפתרון האפשרי לבעיה הסבוכה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"המציאות הסבוכה בעזה, מבלי להיות עכשיו אסטרטג גדול או היסטוריון, היא לא פשוטה", מסביר תא"ל טולדאנו. "זה לא עניין חדש, אלא של עשורים רבים. המילה 'מורכבות' היא מילה המאפיינת את הדור שלי. אנחנו בכל תדריך מגיעים די מהר למילה הזו. בסיס המורכבות הוא שפה אנחנו לא בעולם של ארמיות ודיוויזיות, אלא מול ישות שנשלטת בידי תנועת טרור".
טולדאנו מכיר היטב את תסבוכת עזה, על כל גווניה. הוא היה מח"ט צנחנים במהלך מבצע צוק איתן, אחר כך שימש כמזכיר הצבאי של ראש המשלה, לפני שמונה למפקד אוגדת עזה. לדבריו, הוא שקוע, יחד עם כל פיקוד דרום, בדבר אחד: הגנה על התושבים, על היישובים, על שדות החקלאות ומרקם החיים. "נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לאפשר להם לשגשג, לצמוח ולנהל חיים תקינים ובריאים ככל הניתן", מבטיח טולדאנו. "תמונת ניצחון, מבחינתי, זה המנופים של שדרות, מנופים בנתיבות, הרחבות ביישובים. ראשי הרשויות הם שותפים משמעותיים שלי. כשהשמיים מתקדרים אנחנו מצמידים כתף אל כתף, ועושים את העבודה כמערכת".
באשר לדיווחים שפורסמו בשבועות האחרונים, לפיהם שקל ראש הממשלה לצאת למבצע נרחב ברצועה ימים ספורים לפני הבחירות, אומר טולדאנו: "היו מספר פעמים שכבר הנפנו את הפטיש. למה הוא לא ירד? זה ענין של החלטה, החלטה שצריכה להתקבל בכובד ראש".
כשנשאל על ההפגנות השבועיות על גדר הרצועה, אומר טולדאנו: "אני ממש לא יכול להבין את זה, זה לא קשור לצעדה או לשיבה. זה פשוט לדחוק את האזרחים חסרי הישע שלהם לתוך הגדר, מול צה"ל. זה דבר ציני בעיני, אכזרי. ילדים קטנים, נשים, חסרי ישע. לדעתי יש שם לא מעט שמשתמשים בסמים גם".
לעיתים נתקל מפקד האוגדה בחיילים שמביעים תסכול מה"יד הרכה" שנוקט צה"ל במפגינים. "ויכוחים יש תמיד", הוא אומר על שאלות פקודיו. "חייל יכול לשאול למשל, אם מדיניות הפעלת הכוח המדודה בימי שישי היא הדבר הנכון. אני חושב שכן, מול סיטואציה סמי-צבאית, לא צבאית במהותה, כשיש ילד בן 6 מולך. זה לא דיוויזיה של צבא. החיילים מבינים, אני חושב שהם מבינים. אף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוע בילד, גם אם הוא מהצד השני של הגדר. מצד שני, אף אחד מאיתנו לא מוכן לקבל, בשום מצב, מחבל שיסכן את אזרחנו או את חיילנו. בין שני הקטבים האלה צריך לפעול. זה לא חדש לנו".
ומה באשר לתחומים אחרים, הנוגעים לטיפול באוכלוסיה בעזה? המאמץ המדיני, הכלכלי, האזרחי? "אני לא מכיר מקרה שניתן לטפל בו רק ברכיב צבאי. גם בעזה אנחנו לא עושים את זה, אבל יש מגבלות. כשהביטחון מאותגר, מאוד קשה לטפל באמצעים רכים כמו לפתח כלכלה ותעסוקה, מה שאין בכלל ברצועה. אנחנו יכולים לעזור, אבל הם צריכים לעזור לעצמם קודם כל".