מה מעסיק צעירים פלסטינים בימים אלו? נראה שבשטחים, החלום המעודכן לשנת 2019 הוא פחות מאבק אלים בכיבוש הישראלי ויותר השאיפה להתפרנס בכבוד ולצאת מהמשבר הכלכלי העמוק. איך מקווים בכפרים ובעיירות הפלסטיניות להשיג עצמאות כלכלית ואופק תעסוקתי, ומה הדרישות שישראל לא מספקת, מבחינתם? כך זה נראה - צפו בכתבה ששודרה אמש (ראשון) במהדורה המרכזית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
דורא, המוכרת בשטחים כרמאללה של דרום הגדה, שוכנת לא רחוק מחברון. העיר הפכה את פניה בשנים האחרונות וחוותה קדחת של בנייה והתחדשות בכל מקום. העיר הגדולה והפוליטית המהווה מרכז עסקים מקומי, היא אחת הברומטרים המדויקים של הנעשה בשטחים.
עיסא נמורה, אסיר משוחרר בן 31, סיפר לחדשות 12 כי מה שחשוב בעיניו הוא "שלא יהיו לי חובות, שאעמוד בהתחייבויות הכלכליות ואכסה את הצ'קים שנתתי. אני עכשיו כבר לא חושב על מאבק אלים, אינתיפאדה, התנגדות וכו'. המאבק של כל אחד עכשיו זה על הבית והפרנסה שלו".
נראה שימי האינתיפאדה והאלימות חלפו ואינם: היום בשטחים מנסים לחיות אך מתקשים, בשל הכלכלה החונקת. על אף שנראה שמצבם הכלכלי של תושבי דורא פורח בשנים האחרונות, לטענתם, חובות הענק שצברו – בסכומים של מאות אלפי שקלים לאדם – מקשים על החיים בצורה יומיומית.
"העם שלנו כולו נתון בחובות", מסביר אבו יוסף אחמד, בעל מספרה בעיר. ואכן, כולם בשטחים מדברים על דבר אחד – החובות בבנקים. החודשים הארוכים בהם הרשות סירבה לקחת מישראל 600 מיליון שקלים בחודש ושילמה לפקידיה חצי מהמשכורת, עשו את שלהם. אין בעיר פקיד ממשלתי אחד שלא נטל הלוואות מהבנקים ושקוע כעת בחובות.
"בחור צעיר שאין לו עתיד, אין לו יותר בשביל מה לחיות"
עם 17.6% אבטלה ומספר כמעט דמיוני של 27% אבטלה בקרב צעירים, המקום העיקרי שאליו רוצים להגיע תושבי השטחים, שם ניתן לעשות את המכה ולהתפרנס בכבוד, היא ארץ ישראל. כך זה כשמשכורת ממוצעת בגדה היא בערך 3,000 שקלים בחודש ובישראל, פועל מרוויח יותר מכפול מכך.
"הפתרון באחריות ישראל, משום שהיא אחראית על המעברים", הסביר ראש עיריית דורא, אחמד סלהוב. "אם היא תיתן לנו אישור לעבור, לא אבקש ממנה יותר מכלום". "אם תמשיכו בלחץ הכלכלי על העם הפלסטיני, העם לא ירקוד כמו שרוקדים בלבנון, או יבוא בטענות לאבו-מאזן, הוא יתעמת איתכם", מזהיר אבו יוסף אחמד. "ולא רק באבנים, אלא בפיצוצים. בחור צעיר שאין לו עתיד, אין לו יותר בשביל מה לחיות".
"ישראל שולטת בהכול, אני לא יכול לייבא או לייצא מבלי אישור מישראל", התלונן סוהייב דראוויש, יזם מקומי ובעל חברה למים מינרלים המנסה לפתח תעשיה בשטח הרשות. "זה לא קל עבור התושבים, אין להם עבודה. רובם - מטרתם היא להגיע לישראל ולהרוויח כסף ולשרוד". מוחמד, בעל בית קפה בעיר, הסכים: "האתגר הגדול ביותר של צעיר הוא למצוא שיהיה לו ממה לחיות".
קשה שלא לחוש בשינוי הגישה: המיליטנטיות, התמיכה בפיגועים והרצון עימותים עם ישראל, הולכים ודועכים. בפאתי דורא נמצא ביתו של אייקון מקומי: ג'מאל רג'וב. אסיר עולם, בכיר התנזים לשעבר בדורא ודודו של ג'יבריל רג'וב. המשפחה הזו היא נייר הלקמוס של החברה הפלסטינית – אבות אכלו בוסר, אך שיני בניהן מסרבות לקהות.
"הדור שלנו התקדם והתפתח", סיפר בנו של רג'וב. "אני, אם אנסה לקחת חלק באינתיפאדה ואיכנס לכלא, האדם הראשון שינסה למנוע ממני לעשות זאת הוא אבא שלי שמכיר את הכלא מקרוב. הוא לא ירשה". מוחימד, בעל בית הקפה, סיכם: "החלום שלי הוא לצאת מכאן - לכל מקום שיהיה פתוח. שאוכל להביא לידי ביטוי את יכולותיי".