שורדת השבי אמילי דמארי עברה לאחרונה מספר ניתוחים מורכבים כדי לטפל בפציעותיה הקשות מ-7 באוקטובר, שלא טופלו כראוי במהלך 471 הימים שבהם הוחזקה בשבי חמאס. "הכאבים והצלקות מסמלים עבורי חירות, תקווה וכוח", אמרה היום (ראשון) לתקשורת בבריטניה.
אמילי בת ה-28 נורתה בבוקר השבת השחורה, כאשר פרצו מחבלי חמאס לביתה בשכונת דור צעיר שבקיבוץ כפר עזה. היא סיפרה שכבר במהלך ההשתלטות האלימה על הבית ירו המחבלים למוות בכלבתה צ'וצ'ה בזמן שחיבקה אותה, וכך נפצעה בידה השמאלית וברגלה הימנית מהירי.
"הניתוח ביד וברגל הלך הרבה יותר טוב ממה שציפיתי", סיפרה דמארי בריאיון, והודתה לצוות הרפואי בשיבא תל השומר. "ההחלמה שלי עוד תיקח זמן, היד שלי לעולם לא תחלים במלואה אבל הכאבים האיומים שחשתי במשך שנה וחצי אחרי שהעצבים שלי נתפרו יחד בניתוח הראשון שעברתי בבית החולים שיפא בעזה - אינם עוד".
אמילי מספרת כי הניתוחים עברו בהצלחה רבה מהצפוי. "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי – בגלל טיפול לקוי בשבי ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר", אמרה.
גם פצע הירי שברגלה לא טופל כראוי בשבי - אמילי סיפרה שבמשך ארבעה חודשים היא הוחזקה במנהרות עם פצע פתוח ומזוהם. חמאס לא סיפק לה שום סיוע רפואי מלבד בקבוק יוד פג תוקף. "זה לא פחות מנס שהיא לא נדבקה בזיהום מסכן חיים", אמרה אימה מנדי.
מלבד תהליך החלמתה, אמילי מתמקדת בחטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס, ובחבריה הטובים גלי וזיו ברמן בפרט. "למרות שהפציעות שלי לא היו פשוטות, אני יודעת שיש בשבי אנשים במצב הרבה יותר גרוע משלי, פיזית ונפשית. כל החטופים חייבים לחזור הביתה בהקדם האפשרי", אמרה.
מיד עם שחרורה מהשבי תועדה אמילי בשיחת וידיאו ראשונה עם אחיה תום, מסמנת "וי" בידה הפצועה, עם חיוך רחב, והפכה לסמל של חוסן וחיוביות. "אימצתי לחלוטין את היד הפגועה, את הכאבים, ואת הצלקות. עבורי הם מסמלים חירות, תקווה וכוח", סיפרה.
לאחר שתשלים את תהליך ההחלמה, אמילי מצפה לבקר בבריטניה, להודות אישית לתומכים הרבים שליוו אותה ולהגשים חלום נוסף – לחזור ליציע של טוטנהאם, הקבוצה אותה היא אוהדת, ולפגוש את האוהדים שעמדו לצידה. בינתיים, היא ממשיכה במסע ההחלמה שלה וממשיכה להזכיר לעולם את הדחיפות בשחרורם של 59 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.