משפחות רבות נמצאות בבידוד, עסקים נסגרים והמדינה בהסגר חלקי - הסיטואציה החדשה והבלתי רגילה הזו עלולה לעורר לחצים וחרדות אצל רבים. בדיוק לשם כך הגיע היום (שני) ל-N12 פרופסור יורם יובל, הפסיכיאטר המוערך, והוא ענה על כל השאלות שלכם בנושא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"מי שלא מרגיש שום חרדה פשוט לא מבין איפה הוא נמצא, מי שלא מרגיש חרדה או לא מודע - לא מבין את המצב", ציין - וחילק טיפ חשוב: "ככל שיותר עסוקים, יותר רגועים - חשוב להיות עסוקים, בזמן לא מובנה יש יותר לחצים". עוד הדגיש: "צריך להבין וחשוב להבין למה לחוצים. צריך לשמור להיות מודעים אבל למנוע הצפה של מידע".
עוד ניסה להרגיע: "רוב מוחץ של הסיכויים הוא שהכול יהיה טוב, אני מאוד אופטימי. אם אתה מתחת לגיל 50-60, גם אם תחלה אתה תבריא".
יובל קרא "לנשום עמוק ולזכור שיהיה בסדר. הדבר הכי מפחיד בעולם זה הלא נודע. אנחנו בראש חושבים על הכי גרוע, אבל זה לא יגיע לממדים של המגפה ב-1918. המגפות הכי קשות הן חיידקיות והן יותר קשות, אבל וירוסים משתלטים עליהן מהר".
לדבריו, "חוסר ודאות וחוסר אונים הם המכריעים לכן חשוב להבין שיש לנו המון מה לעשות. חשוב לשמור נגיעה, לדאוג לילדים, לא להיכנס למקומות צפופי אוכלוסין ולעשות ספורט - זה מה שצריך לעשות, ככה נלחמים בחוסר אונים". עוד המליץ "לעצום עיניים, לנשום עמוק ולספור 6 נשימות - טכניקות הירגעות, סופרים עד 6 ומשחררים".
איך מסבירים לילדים?
פרופ' יובל הדגיש כי יש שני כללים בנושא: "לא להציף - ולא להסתיר מידע". לדבריו, "ברגע כשילדים מתחילים לשאול ולהיות חשופים לתקשורת - חשוב להעביר שהם לא בסכנה ואתם לא בסכנה. להגיד 'לך לא יקרה שום דבר וגם לאימא ואבא לא יקרה'. לא להכניס את סבא וסבתא למשוואה".
"אל תשמרו את החרדה בבטן, ואל תפרקו על הילדים", הציע יובל. "חשוב לדבר עם בני המשפחה או החברים, להעביר את זה בהומור או בקטעים ככל שנחלוק יותר זה יעבור, יש לנו כל כך הרבה אמצעים שבעזרתם אפשר לשתף".
איך מנהלים שגרה חדשה?
"מילת המפתח היא שגרה, חייבים לבנות שגרה", הדגיש. "אנחנו לא מודעים לזה אבל היומיום שלנו מורכב משגרה שלא אתה קובע אותה - מתי להגיע לעבודה, מתי לאסוף ילדים והכול מתפוגג עכשיו אז חשוב לבנות עוגן, לבנות שגרה - גם עם הילדים: מתי קמים, מתי מתקלחים, מתי אוכלים, ומתי עושים פעילויות".
לדבריו, "הסיבה שסגרנו גנים ובתי הספר היא לא כדי לשמור על הילדים אלא על הסבים והסבתות, כדי להקטין את מספר הנשאים הא-סימפטומטים, משמע הילדים. ברגע שנבין שהצעירים לא בסכנה, יהיה יותר טוב. למרות שהפסקנו את הלימודים, הסיכוי שלהם לחלות קטן - זה טוב לדעת את זה.
פרופ' יובל המליץ על פעילות פיזית: "חשוב לעשות פעילות גופנית, מערכת העצבים שלנו בנויה להתמודד עם מצבים וחשוב לעשות פעילות. צאו החוצה בלי להתקהל. תצאו לטייל עם המשפחה הגרעינית, יש המון מה לעשות בחוץ ובפנים". עוד אמר: "חשוב לנקוט באמצעי הבטיחות הקיים, לשטוף ידיים, לשים מסכה אם רוצים. הכי חשוב לשמור על היגיינה בסיסית".
איך אפשר להבחין בין קוצר נשימה מסטרס לבין תסמין של הקורונה?
"אם יש חום וקוצר נשימה זה סיפור אחד, רק קוצר נשימה זה דבר אחר", הסביר. "אם אתה ללא מצב בריאותי ידוע וסובל מקוצר נשימה - כנראה שזו חרדה. זה סביר ונורמלי וזה חולף. אם צריך לתת עצה יש טכניקות הרפיה ויש הדרכות לזה באינטרנט. הכי קל זה לעשות פעילות גופנית, סיבוב מסביב לבלוק, לעלות ולרדת במדרגות. לנוע, להיות מועיל ולהעסיק את עצמך. זה הכי חשוב - לא לשבת ולהתבוסס בחרדה".
ומה לגבי חשש ממצב שייגמר האוכל בסופר?
"החרדה היא לא סביב נייר טואלט, היא סביב המחשבה מה יקרה אם לא יהיה", חידד פרופ' יובל. "מצב כמו שאנחנו נתקלים בו לא היה מעולם, חברת שפע מתמודדת עם מצב של בידוד. בעצם לא חסר שום דבר, זו לא מלחמה ולא מצב חירום, מערכת הייצור עובדת - לא נגיע למצב שבו הפריזר יתרוקן, לא ייגמר האוכל".
אני סובלת מהתקפי חרדה ומפחדת לצאת מהבית - האם להכריח את עצמי לצאת?
"מה שאת מתארת מתחיל להישמע כמו הפרעת חרדה, אם זה קיים בך בעבר אז קיימות נטיות לחרדה", ציין. "הדבר הנפלא בהתקפים אלו זה שהם מסתיימים. התקף חרדה היא חרדה עולה ויורדת, אם לפני שהיא מתחילה לרדת נברח אז זה יגדיל את הסיכוי שיבוא עוד התקף, אם נותנים לה לרדת ואז מתחילים ללכת אז המצב יותר טוב. אפשר לחכות שהחרדה תעבור, לצאת לחדר המדרגות אולי עם אדם שאתה אוהב, בצעדים קטנים. אם זה לא עוזר תמיד אפשר ללכת לפגישה עם פסיכולוג ופסיכיאטר ויש טיפול תרופתי".
ומה לגבי נשים בהריון ומפגשים עם הסבים והסבתות?
פרופ' יובל ציין כי לפי המחקרים, לא מדובר בקבוצת סיכון. "הייתה סדרה של נשים שילדו כשהן עם קורונה, בכל המקרים הילודים לא נדבקו", הסביר. "לא צריך לחשוב שאם את תידבקי בקורונה, יקרה משהו לתינוק".
עם זאת, הדגיש, לאוכלוסיה המבוגרת קיים סיכון. "בניגוד למקרים של הריון והמידע שקיים בנושא, לגבי סבים וסבתות- גם אם הם בריאים הם בקבוצת סיכון", הוסיף. "אם הם בריאים יכול להיות שהסיכון שלהם לא גבוה, אבל להגיד שהיא בכלל לא בסכנה זה לא נכון".
"יש דבר טבעי לכולנו - באי וודאות אנחנו רוצים שיגידו לנו מה לעשות. אבל כאן נצטרך להחליט לבד אין מי שיחליט מה לעשות. חשוב לקבל החלטות לגבי מפגש עם הסבים והסבתות. ככל שהאדם יותר מבוגר הסכנה עולה. אם הסבתא בריאה היא לא חייבת להימנע מכל מגע עם הנכדים. זה עניין של ניהול סיכונים".