שר המשפטים יריב לוין הודיע אמש (ראשון) שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, שנבחר הערב לתפקידו. מה המשמעות של האמירה חסרת התקדים של השר, האם היא מעידה על משבר חוקתי וכיצד זה ישפיע על מערכת המשפט? N12 עושה סדר
מה קרה?
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית נבחר לנשיא בוועדה לבחירת שופטים – וחברי הקואליציה ובהם שר המשפטים החרימו אותה. עמית נבחר ברוב של חמישה, לאחר שיצא מההצבעה, ובהיעדר שלושת חברי הקואליציה, חבר הכנסת יצחק קרויזר, חברת הכנסת אורית סטרוק, ושר המשפטים. השלושה החרימו את הוועדה בשל התנגדותם למינויו של השופט, שנחשב לליברל ואקטיביסט, ובשל הטענות שעלו נגדו לאחרונה, כי ישב כשופט בתיקים במקרים שבהם היה בניגוד עניינים.
הוועדה התכנסה בהוראת בג"ץ – בעקבות עתירה שהוגשה נגד הימנעותו של לוין להעלות להצבעה את זהות נשיא בית המשפט העליון מאז פרשה מתפקידה הנשיאה הקודמת, אסתר חיות, לפני שנה וארבעה חודשים. לוין, שביקש פעמיים לדחות את הוועדה על מנת לברר את הטענות נגד עמית – הודיע כי יחרים אותה – אף שהשופטים קבעו כי המקום לברר את טענות אלה הוא הוועדה לבחירת שופטים.
מה הודיע לוין?
לאחר ההצבעה הערב על מינויו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון שלח שר המשפטים לוין מכתב למנהל בתי המשפט צחי עוזיאל ובו הצהיר: "איני מכיר בכב' השופט עמית כבנשיא בית המשפט העליון, וההליכים שנבחר במסגרתם פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים". זאת, אף על פי שהשופט עמית נבחר כחוק, ובהתאם להוראת בג"ץ, בוועדה לבחירת שופטים, וברוב של חמישה. לפי לוין, עצם העובדה שבג"ץ כפה לכנס את הוועדה ולהעלות את סוגיית זהות הנשיא לדיון בה – הופך את ההליך "לפסול מיסודו ובלתי חוקי".
עוד ב-2020 קרה מקרה דומה בתקופתו של אבי ניסנקורן כשר המשפטים, שבו שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים – מירי רגב, אוסנת מארק וצבי האוזר החרימו את הוועדה לבחירת שופטים – ולמרות זאת חברי הוועדה שנכחו מינו שופטים חדשים. רגב ומארק עתרו לבג"ץ נגד המינויים בטענה שלא נכחו לפחות שבעה מחברי הוועדה ולכן המינויים אינם תקפים. בג"ץ קבע כי משעה שכל חברי הוועדה שהשתתפו בישיבה הצביעו על המועמדים, ושהשופטים נבחרו לפי דעת רוב החברים שהשתתפו - ההצבעה תקפה.
מה המשמעות המעשית של הצהרת לוין?
מערכת ניהול בתי המשפט בנויה באופן פריטטי (שקול) – כך שנושאים רבים הנוגעים לפעילותה השוטפת של המערכת תלויים בהסכמת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. בסוגיות: מינוי נציב התלונות על שופטים, מינוי שופטים בפועל לבתי המשפט, מינוי שופטים בכירים, מינוי של יושבי ראש וחברי ועדות ערר, הארכת כהונתם, מינוי נשיאים וסגני נשיאים. השר הוא גם מי שמכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולכן כשהוא אינו מכנס אותה – שופטים חדשים, לכל הערכאות, אינם מתמנים. מסיבה זו, המשמעות המעשית של הצהרתו של לוין היא שיתוק המערכת ותקיעת הניהול השוטף שלה – לפחות בשנתיים הקרובות, אלא אם תתפזר הכנסת לפני שתמלא ימיה.
בחצי שנה האחרונה כבר הנהיג לוין את השיתוק הזה – ולכן לכאורה אין חדש מבחינה מעשית בעקבות הצהרתו. בהיעדר נשיא לבית המשפט העליון – לממלא המקום שלו יש אותן סמכויות בדיוק. עוד לפני שהשופט עמית מונה לנשיא, ועוד לפני הטענות שעלו נגדו לאחרונה, החרים השר לוין את הפגישות עם עמית, שכיהן כממלא מקום הנשיא, וכך גם בשלושת החודשים האחרונים לכהונתו של ממלא המקום הקודם, עוזי פוגלמן. כתוצאה מכך, נוצר המחסור הנוכחי בשופטים – 3 בעליון ו-12 ביתר הערכאות, לא כולל השופטים שאמורים לפרוש השנה. באופן זה, לוין נמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים ובמשך חצי שנה האחרונה לא התמנו שופטים חדשים – עד לוועדה שמתכנסת כיום, בהוראת בג"ץ. לצד זאת סוגיות כמו מינוי יושבי ראש לוועדות ערר ומינוי נשיאים וסגני נשיאים גם נתקעו ולא קודמו, וגם לא מונה נציב תלונות על שופטים.
האם מדובר במשבר חוקתי? האם הודעתו של לוין משמעותה שהכנסת והממשלה לא יצייתו לפסיקות ביהמ"ש?
לדברי פרופ' יניב רוזנאי, ממרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, באוניברסיטת רייכמן, בהחלט מדובר בניסיון להביא למשבר חוקתי. אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד; השאלה היא כיצד יגיבו הממשלה והכנסת על פסיקות בית המשפט העליון. "לאמירה של לוין אין משמעות משפטית. בחירת הנשיא נעשתה כדין. אבל אופרטיבית, נראה שמערכת המשפט תתקשה לתפקד באופן סביר. יש סוגיות של מינויים ותקציבים שתלויים בהסכמת שר המשפטים, למשל מינוי של נשיאים וסגני נשיאים לערכאות דיוניות. אבל ברמה ההצהרתית, זה ששר המשפטים הודיע שאינו מכיר בנשיא הנבחר – זה חסר תקדים", אומר רוזנאי. "זה שראש הממשלה מאפשר את זה שהשר יעשה שימוש לרעה בסמכות שלו כדי לסחוט את המערכת – זה פשוט טירוף מערכות. בכל מדינה נורמלית ראש הממשלה היה מעביר את שר המשפטים מתפקידו אחרי הודעה כזו".
"גם אם יש תרחיש ובו יגיד השר שהוא לא מכיר בהרכב שנתן פסיקה מסוימת, כי נשיא בית המשפט העליון הוא זה ששיבץ את הרכב – זה בעיקר מהלך שנועד לפגוע בלגיטימיות של הנשיא ובהחלטותיו העתידיות. למשל, זה עוד מהלך שנועד לפגוע בלגיטימיות של ועדת חקירה ממלכתית ולטרפד את הקמתה. זו בהחלט הכנה למשבר חוקתי של נאמנות חוקתית - אי-ציות לנורמה חוקתית. אבל זה כשלעצמו לא המשבר החוקתי. בתרחיש שבו הממשלה והכנסת יגידו שהן לא מצייתות לפסיקה של בג"ץ בשל היעדר הלגיטימיות של הנשיא עמית – השאלה היא איך יגיבו גורמי אכיפת החוק על הפסיקה". כלומר, מסביר רוזנאי – אם למשל שופטי בג"ץ יפסקו בנוגע לחוק הגיוס – השאלה היא איך הצבא יפעל. "רק אם הפסיקה של בג"ץ תופר – אז נגיע למשבר חוקתי".