נעתרו לבקשת החולה הסופני: היום (שלישי) הותר לפרסום כי בית משפט השלום בתל אביב אישר את בקשתו של חולה במחלת ניוון השרירים ALS לנתקו ממכונת ההנשמה. החולה עתר נגד היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין על מנת שתתאפשר בקשתו, מכיוון שלא הוגדר כחולה הזכאי להמתת חסד. החולה, המתקשר באמצעות תנועות עיניים בלבד, הצהיר בפני בית המשפט כי "אני מרגיש כי אני למעשה אדם מת בגוף חי. חיי הינם גיהנום עלי אדמות, ואני מעוניין ליטול בחזרה את השליטה על חיי". בעקבות ההחלטה נותק החולה ממכונת ההנשמה ונפטר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
החולה, באמצעות פרקליטיו גיורא ארדינסט ואבי סתיו, אמר כי בשנים האחרונות הוא משותק לחלוטין למעט יכולת להזיז את עיניו: "הוא מרותק למיטתו, אינו יכול לדבר, אינו שולט בסוגריו, ניזון ומונשם באופן מלאכותי. לאחרונה חלה הרעה במצבו וקיים חשש כי יאבד את היכולת לתקשר באמצעות תנועות העיניים".
בתצהיר שהכתיב החולה נכתב כי כי בשל ההתדרדרות במצבו "גמרתי אומר לסיים את חיי. קשה לתאר במילים את מצוקתי, סבלי ואת חוסר האונים בו אני מצוי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. אני רוצה להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לקבוע את עתידי ולסיים את חיי בכבוד. החלטתי התקבלה בצלילות מלאה ותוך מודעות מלאה למשמעויותיה ולהשלכותיה".
נציגת היועץ המשפטי לממשלה השיבה לבקשה והציעה פשרה, מכיוון שהחולה אינו נכלל בחוק החולה הנוטה למות לאחר שהרופאים העריכו כי נותרו לו למעלה משישה חודשים לחיות. בתגובה נכתב כי "אין אנו רואים מניעה משפטית לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר כל העת למכונת ההנשמה, אך תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ושל ריכוז החמצן על ל-21% - ריכוז החמצן באוויר הרגיל", קרי הפסקת ההנשמה המלאכותית הרציפה.
היועץ המשפטי: לא ייכפה על המבקש טיפול שאינו רוצה בו
בפסיקה שניתנה לפני כשבועיים והותרה לפרסום היום, קבע השופט רחמים כהן כי הרופא שיבצע את ההליך יהיה רשאי "לבצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה עד למינימום תוך מתן סדציה".
ההליך יבוצע רק כאשר הרופא "יוודא מעל לכל ספק סביר שהמבקש נחוש בדעתו - רק אם ישיב בחיוב כי רצונו בכך, ניתן יהיה להיעתר לרצונו". הרופא יוכל גם להימנע מניטור רוויון רמת החמצן והגז בדם - כלומר, לא יאזן את השפעות הפסקת ההנשמה. "התהליך יתועד כראוי, בהתאם לנהלים הרפואיים", נכתב בהחלטה.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נימק את ההחלטה התקדימית, שאותה הגדיר כ"קשה היא כקריעת ים סוף - ולוואי ולא היינו צריכים להידרש להכרעות קשות מעין אלו". בתגובת היועץ המשפטי לפנייה נכתב כי "חוק החולה הנוטה למות מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים".
"כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית, המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו", הדגיש וינשטיין. "החוק קובע, כי פעולה אקטיבית היא אסורה, בעוד שמחדל ממתן טיפול רפואי יכול שלא יהיה אסור. כך לא יתבצע ניתוק ממכונת הנשמה, ובה בעת לא ייכפה על המבקש טיפול רפואי, שהוא אינו מעוניין בו".
"מקרה זה מוכיח כי חוק החולה הנוטה למות עונה באופן חלקי על המטרה שהינה לאפשר אוטונומיה של האדם על גופו בסיום חייו", אמרה יו"ר עמותת ליל"ך בינה דיבון. "מקרה זה מעלה באופן בולט את הצורך להרחיב את החוק בהקדם".