הרבה מילים נאמרו בשבועות האחרונים על הנהגת שדרסה את רפאל אדנה ז"ל והפקירה אותו על הכביש. ובעיקר נשאלה שאלה גדולה סביב זהותה. בפרקליטות סבורים שזו קרול פסלר, בת 80. אתמול (ראשון) הזמינו את המשפחה להתרשם מהראיות, אבל את האם שמחה זה לא משכנע.
"אין תמונות ברורות שזאת האימא", היא אומרת בריאיון ששודר ב"המהדורה המרכזית". "את יכולה לשאול, היו. יש מצלמות בבניין שלה. הדבר הכי הגיוני ובסיסי שיוציאו מצלמות לראות מי יצא מהרכב אחרי שהן חזרו. לא עשו".
מיכל אדנה, דודתו של רפאל ז"ל, הוסיפה: "היינו בבניינים של קרול והיידי. הלכנו לבקש את המצלמות וסולקנו. סולקנו בבושת פנים מהבניין".
וכשאת שואלת את הפרקליטות למה הם לא לקחו את המצלמות?
"מחדל".
הם אומרים בעצמם?
"כן, כן. הם הסכימו איתנו שאנחנו צודקים. שאנחנו צודקים, שהיו אמורים לקחת מצלמות מהבניינים".
שמחה מודה שזה כבר לא משנה עבורה מי נהגה. הטענה המרכזית היא שהמשטרה לא עשתה מספיק כדי להגיע לשורש האמת: "המשטרה בעצמה באה ואומרת 'עשינו טעויות'. אז איך אני לא אטיל ספק? מי לא היה מטיל ספק?".
המלחמה שלה, היא מסבירה, מתמקדת בכך שהחשודה תואשם בהפקרה ולא בהמתה. "לא משנה לי מי זאת. מי שעשתה את זה, שהיא תשלם על זה. היא רצחה לי את הילד. הוא לא נהרג במקום. אם היא הייתה עוצרת והייתה נותנת יד, היא יכלה להציל לי אותו. ברגע שהיא פגעה, המשיכה, היא הרגה אותו וזה רצח".
אלפי בני העדה האתיופית יצאו ביום רביעי האחרון לדרוש "צדק לרפאל". הם ייצאו גם ברביעי הקרוב. מאחורי ההפגנות תחושה קשה שלא כולם שווים בפני רשויות האכיפה. "אם רפאל היה גר אולי בצפון העיר, עם צבע עור אחר, שם משפחה אחר, התיק לא היה מתנהל בצורה כזאת", סבורה שמחה. "אם לא היו הפגנות, לא היו מתייחסים בכלל".
הפרקליטות בוחנת עכשיו עוד כמה נקודות אל מול המשטרה, אבל מתעקשת להדגיש שלא מדובר בהשלמת חקירה. בינתיים, לשמחה אין מנוח.
עלית מאז הלוויה לבית הקברות?
"לא".
תעלי?
"לא יודעת. מה אני אגיד לו, שאני לא יודעת מי עשה את זה? שלא נלחמתי מספיק?".