"הוא היה יכול לרסס את כולנו בשבעה, לא הזהירו אותנו": גיא שפירא, קצין צה"ל לשעבר בן 49, חשוד שרצח את אשתו רחל אייזנשטדט ז"ל בערב סוכות במעלה אדומים. על פי החשד, הוא דיווח למשטרה שמדובר בהתאבדות, אך ניתוח הגופה למחרת העלה חשד שמדובר ברצח. שפירא נשא הספד מצמרר מעל קברה של רחל ז"ל - בזמן שידע שהוא זה שביצע את המעשה הנורא לאחר שהודה בכך בחקירתו במשטרה. בריאיון למהדורה המרכזית הערב (חמישי) סיפרו ילדיה של רחל ז"ל איך החלו לחשוד בו - ושיתפו בתחושות הקשות בעקבות האמת הנוראה שהתגלתה בפניהם.
מתי התחלתם לחשוד שמשהו כאן לא הגיוני?
"באותו יום של הרצח המזעזע הזה אימא שלי דיברה איתי, באותו בוקר, והודיעה שהם בעצם מבקשים להתגרש, שהוא אמר לה שהוא לא אוהב אותה יותר", סיפרה הבת אופיר, "והיא באמת הייתה כל כך כאובה וביקשה את העזרה שלי, ושלחה לי איזשהו מסמך שהיא בעצם מחתימה אותו על ויתור כל הרכוש שהוא זכאי לו מכורח הנישואים ביניהם וביקשה שבעצם אני אתחיל לקדם הליך גירושים".
"וכשבאמת הוא התקשר כמה שעות לאחר מכן למירי, להגיד לה את זה, כבר בדרך הבנתי שמשהו שם לא מסתדר ולא מתחבר", סיפרה. "כי אימא שלי לא הייתה מתאבדת בחיים. זאת אישה שעברה כל כך הרבה בחיים שלה, שהיא לא הייתה משאירה אותנו ככה לבד. דיברתי איתה, לא התרשמתי שמשהו בכלל לא תקין, זאת אומרת, היא שידרה חוסן, וחוזק, וכל הזמן אמרה שרק שאני אקח את הקטן לחג, כי היא צריכה רגע להתאפס על עצמה, ממש ככה".
חשדתם בו?
"אני חשדתי", סיפרה הבת ריקי, "בדרך מירי הייתה איתי באוטו. ומהרגע שדיברתי איתו וגם כשהגעתי וראיתי אותו, כל ההתנהגות שלו הייתה מאוד מאוד מוזרה. אבל בגלל שאנחנו מכירים אותו כבן אדם קר, לא מתקשר רגשית, די אפתי, לא חשבתי לרגע שמשהו לא בסדר. בעצם הפעם הראשונה שחשבתי שמשהו לא בסדר, זה כשהגיע הקצין של המז"פ ואמר שהוא לא יכול לקבוע את הסיבה של המוות. ואז כבר התחיל להתבשל אצלי איזשהו משהו בראש, בעיקר בגלל שגם אופיר בדרך אמרה לי: "משהו לא מתחבר לי" וגם היו לנו שיחות מקדימות לכל הדבר הזה. אבל ניסינו כן אולי להבין שזו ההתנהגות שלו בגלל המקרה, וניסינו לחשוב, אולי באמת זה מה שהיא עשתה. וכן ניסינו להראות לו איזושהי אמפתיה אבל זה היה מאולץ, והאווירה הייתה נורא מתוחה.
היו סימנים מקדימים?
"כלום. בחיים לא", אמרה הבת אופיר, "הבן אדם לא הרים את הקול, לא צעק, ובטח ובטח שלא התנהל באלימות כלשהי. כלום, כלום וכלום. הפוך, חודש או חודשיים קודם לכן היא אמרה לי: "הוא הגבר המושלם", בזו הלשון, אצלה בבית. היא סמכה עליו מאוד".
"היא עברה כל כך הרבה דברים, הייתה לה אינטואיציה כל כך חזקה, שאני לא חושבת שהיא חשבה או דמיינה בחלומות הכי פרועים שלה שהוא אפילו יצעק עליה, או אפילו ירים עליה יד. אז ירצח אותה? בחיים לא", הוסיפה הבת ליה.
"הוא לקח לנו אותה. הוא פשוט... הוא לא רצח רק אותה באותו יום, את כל הנפשות שלנו הוא רצח", סיפרו הילדים הכואבים. "הוא השאיר אותנו ככה, לבד, בלי לדעת מה לעשות, בלי... כולנו אבודים. והתקשרנו למשטרה וגם שם קיבלנו תשובות... הזויות, פשוט הזויות. ואם הם ידעו וחשדו, הם השאירו אותנו איתו באותו בית. לא רמזו לנו שאנחנו צריכים להיזהר. עם נשק. ואם הוא היה... אין לו מה להפסיד יותר, ואם הוא היה מוציא אותו? הוא היה מרסס את כולנו... כל השבעה ישבנו שם איתו לבד בבית".
"כשחזרנו מהלוויה הוא אכל ופתח בקבוק של בירה, זה היה... לא היינו מסוגלים להכניס פירור לפה", שחזרה ריקי. "כולנו היינו ברמה של אנחנו לא מתפקדים ולא מבינים בכלל מה קורה, והבחור... עכשיו בדיעבד אני חושבת על זה שהוא פשוט ישב בצד ואמר לעצמו: וואלה, הצלחתי לעבוד עליהם, ביימתי אחלה זירת התאבדות, הם אוכלים את הלוקש הזה בגדול".
"הוא ישב שום בקור רוח מוחלט, בידיעה שהוא הרג אותה"
"הוא סיפר לנו גרסאות סותרות למה שקרה באותו יום", הוסיפו. "אנחנו לא שאלנו אותו ביחד מה קרה. אנחנו באופן אקראי ניגשנו אליו כל אחת ואחד בנפרד ובדיעבד, יום למחרת כשישבנו כאן וניסינו להבין, הבנו. לחלק הוא אמר שהוא היה בבית, לחלק הוא אמר שהוא לא היה בבית. לחלק הוא אמר שהוא פתח את דלת האמבטיה עם מטבע, לחלק הוא אמר שהוא פתח את דלת האמבטיה עם מברג".
במהלך ההספד שנשא בלוויה - החלו הילדים לחשוד: "הוא ישב שם בקור רוח מוחלט בידיעה הזאת שהוא הרג אותה, רצח אותה, בקור רוח מוחלט. וגם כשריקי ניסתה עוד להקריא כמה מילים שכתבנו, הוא קטע אותה. הוא קטע אותה ואמר לה: 'אני רוצה לדבר, אבל אני מצטער, אני רוצה לדבר על עצמי'. בן אדם שאיבד את אשתו רוצה לדבר על עצמו או על האובדן שלו? ואנחנו שוכבים 7 ילדים על הקבר והוא מבקש מאיתנו סליחה שבגללו אימא שלנו מתה. בלי להזיל כמעט דמעה, וגם הדמעה וכלום הזאת שהוא הזיל הייתה בהצגה מוחלטת. איך אפשר להיות כל כך קר?"
"אני לא יודעת כמה זמן היא שכבה שם, מה הוא עשה בשביל לביים את כל הזירה הזאת", אמרה הבת ליה, "אבל זה לא בן אדם שעשה מעשה ככה, הוא חשב על זה, הוא תכנן. אנחנו מדברות אחת עם השנייה וזה כל הזמן כזה... אנחנו, אשכרה, זה הסיפור שלנו עכשיו, זה מה שאנחנו צריכים לקום איתו כל בוקר. אנחנו צריכים ללכת לישון בלדמיין... אני לא נרדמת בלילות רק מלחשוב מה היא אמרה בדקות האחרונות. האם היא התחננה על החיים שלה? האם היא נלחמה? האם הוא... מה היה שם? זה מטמטם לי את המוח. למזלנו, היא השאירה אחריה צבא של שבעה ילדים, שאנחנו תמיד היינו ותמיד נהיה אחד בשביל השני. אבל אין אותה".