השבוע ישתחרר מכלא איילון עבריין הצמרת, שהוגדר בעבר כיעד מספר אחת של המשטרה – זאב רוזנשטיין. לאחר שש עשרה שנים וחצי מאחורי הסורגים ללא חופשה אחת, לאחר ששרד שבעה ניסיונות חיסול והגיע לגיל 67, שחרורו מעלה את השאלה: האם ייצא לפנסיה או שמלחמות העבריינים צפויות להתחדש ממש בקרוב?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
רוזנשטיין נולד ביפו לאב ניצול שואה שעלה מרומניה ולאם מהקווקז. הוא נשר מהלימודים לקראת סוף התיכון, וגם את שירותו הצבאי בקריה לא סיים. "הוא היה ממשפחה מצוינת. הוא היה ילד שקט ומנומס. לא היו קללות וצעקות. עצם המבט שלו הספיק שם לכל ילדי השכונה", סיפר רב פקד בדימוס אשר הרפז, חבר ילדות ואחד מחוקריו של רוזנשטיין לאורך השנים.
לפי המידע המשטרתי, רוזנשטיין השתלב היטב בעולם הפלילי כבר בגיל צעיר אבל חמק מהרדאר. בשנת 1977 הגיע המפנה, והוא חטף את כתב האישום הראשון שלו ונאסר לחמש שנים. "הוא לא היה צריך עצה של עורך דין כדי לדעת איזו גרסה למסור. הוא היה עבריין חכם", מוסיף הרפז.
אחרי השחרור מהכלא חזר רוזנשטיין לעולם הפשע אבל במקום לעלות במדרגות – הוא זינק כמה קומות. הוא התביית על הכסף הגדול: שוק טיסות המהמרים לבתי קזינו בתורכיה, שני מטוסים כמעט מדי יום, שנשלט אז כולו בידי העבריין יחזקאל אסלן ובני משפחתו. "אני מניח שכשהוא נכנס לתחום הזה הוא הבין שהוא נכנס למלחמה עם אסלן, שהיה נחשב בזמנו לאיש חזק מאוד במפת הפשע הישראלית", אמר סנ"צ בדימוס עו"ד ניסים דאודי, לשעבר ראש מפלג תשאול בימ"ר תל אביב, שהכיר את רוזנשטיין היטב. "אבל תעוזה וחוכמה היו לו, ולדעתי הוא ידע בדיוק למה הוא נכנס".
באותה התקופה, נרצחו בזה אחר זה יחזקאל אסלן, אחיו אילן ואשתו שושנה. בכל מקרי הרצח האלו החשוד המיידי היה זאב רוזנשטיין, שגם נעצר פעמים רבות, ישב כמעט חודש במעצר, אבל בסוף שוחרר כרגיל ללא כל אישום. "קראו לו הזאב הבודד, כי הוא תמיד שמר על עצמו לבד", סיפר דאודי. "ארגון פשיעה בעצם מתבטא בסוג של מבנה היררכי, בעלי תפקידים, יש חיילים ובעיקר יש קודים של נאמנות. רוזנשטיין השתמש באנשים אד-הוק, לצורך משימה, ובזה נגמר התפקיד שלהם".
לאחר הסכסוך עם משפחת אסלן, נוצרו סכסוכים נוספים עם המשפחות אלפרון ואברג'יל, שלא התכוונו להפוך לכבשים של הזאב החדש. רוזנשטיין הפך למטרה ושבע פעמים ניסו לחסל אותו, אך הוא ניצל בכולן. בכל אותם ניסיונות נהרגו 3 אזרחים תמימים ורבים אחרים נפצעו, אז המשטרה החליטה לשנות את הכללים, להקים יחידות מיוחדות ולשלב כוחות עם הרשות האמריקנית למלחמה בסמים. שיתוף הפעולה הוביל לתפיסה מוצלחת של משלוח של כמיליון כדורי אקסטזי לארץ. הבלדרים נעצרו, גם שותפו שם טוב מכתובי, אבל רוזנשטיין הצליח פעם נוספת למדר עצמו.
נקודת התפנית הגיעה, לפי האגדה בעולם הפלילי, כאשר האחים דדוש שהיו חלק מרשת הסחר נעצרו ורוזנשטיין סירב לשלם לסנגור שלהם את המע"מ על שכר הטרחה שדרש – מה שגרם לשניים להחליט לזמר. בסופו של דבר, רוזנשטיין הוסגר במרץ 2006 לארה"ב, הורשע במימון עסקת הסמים ובקשירת קשר לביצוע פשע בו נרצחו כמה מאויביו בארץ, ונידון בסך הכול ל-17 שנות מאסר.
שנה וחצי אחר כך, ביקש רוזנשטיין לרצות את המשך מאסרו בישראל, שם נכלא בבידוד באגף נפרד בכלא איילון. "בשפה המקצועית – זה אסיר שידע לשבת", נזכר תת גונדר בדימוס עופר בן שמואל, לשעבר מפקד הכלא. "הוא חי עם עצמו, לא סומך על אף אחד ואין לו שום מקורבים".
לאורך שנות מאסרו חלק תא עם לא אחר מאשר נכדו, העבריין מנחם אסרף. כמו כן, בשנותיו בכלא נאבק במחלת סרטן העור. לאחר שוועדת השחרורים חסכה לו 8 חודשי מאסר, ייתכן שכבר מחר ישתחרר, יהפוך לאסיר ברישיון ויבצע עבודות שירות במוסך בתל אביב. אבל הראש שלו יהיה טרוד בשאלה אחת: האם האחים אברג'יל, שמנהלים משפט על ניסיונות החיסול שלו, שכחו, סלחו והמלחמה הסתיימה לה.