בראש חודש אדר נשלח פועל לעשות חסד עם המצבה הבלויה והנשכחת של ד"ר בנימין רוציגל. זה האיש אשר נגזר עליו לעמוד לבדו מול המגפה ששינתה את ירושלים, נעלמה לפני שנים רבות ונותרה בקרבנו רק ככינוי גנאי - חולירע.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מדובר במחלת מעיים הנגרמת על ידי חיידק שאוהב מים מטונפים. מרגע שמופיעים הסימפטומים, אדם יכול למות בתוך עשר שעות. "המחלה נמצאת בעיקר באזור מפרץ בנגל בהודו ומשם מתפשטת בעקבות תנועת בני אדם", מסביר ד"ר דן בראל, מחבר הספר "רוח רעה". "הגעתן של אוניות הקיטור והרכבות באמצע המאה ה-19 בעצם גרמה להתפשטות מהירה של חיידק".
"היום כמעט שאין גבולות", אומר ד"ר ליאון פולס, סגן מנהל המרכז הרפואי קפלן ויועץ משרד הבריאות לאירועים בלתי קונבנציונאליים. "אדם עולה עם מחלה דוגרת בהונג קונג ואחרי 12 שעות הוא בישראל. הנגיפים האלה מצטיינים ברמת קטלניות גבוהה מאוד, ולכן ברגע שיש חשד להתפתחות מחלה באדם, מיד נכניס אותו לרמת בידוד גבוהה".
אל תתבלבלו, מטרת הבידוד אינה להציל את החולה. הסיכוי שישרוד קלוש והמטרה היא להציל את שאר האוכלוסייה. באפריקה מקובל להטיל סגר על כפר נגוע ולהניח למגפה לקחת את שללה. "מבודדים את הכפר, אין יוצא ואין בא וברגע שנפסקת המחלה פותחים את הכפר וקוברים את מי שאפשר לקבור ומחטאים או שורפים את המקום", אומר ד"ר פולס.
רופא יהודי אחר בירושלים
בירושלים של 1865 לא היו מתקני בידוד ועדיין לא שמעו על אנטיביוטיקה. בעיר הצפופה והעלובה, שהייתה כולה בתוך החומות, היה רק רופא צעיר אחד, ושמו ד"ר בנימין רוציגל. "מדובר ברופא היהודי היחיד שהיה בירושלים באותה תקופה", אומר ד"ר בראל. "הוא היה נשוי עם תינוק בן שלושה חודשים כשפרצה המגפה".
החולים הראשונים הופיעו מיד לאחר יום כיפור. כך תיאר את התופעה ד"ר רוציגל בעיתון "המגיד": "ובמעט רגעים נתמלא החצר שלי מאנשים ונשים וטף במבוכה גדולה כעת ביאת האויב לשלול שלל בתוך העיר שניצח, וכל אחד בוכה ומתחנן לבוא לביתו להמציא תרופה לחוליו".
בארכיון העיר ירושלים יושב אפרים לוי ומעתיק, למען הקהילה, פנקסי קבורה מ-200 השנים האחרונות. 1865 הייתה שנת תרכ"ה, אך בפי הירושלמים היא הפכה לשנת "הכורת". מהר מאוד הבין אפרים לוי מדוע. "ביום רגיל יש לנו שני אנשים, אבל שם יש לנו איזה 30", הוא אומר. כך שלחה המגפה עשרות שמות לפנקס מדי יום.
מעולם לא היו הקברנים כה עמוסי עבודה כמו במגפה ההיא. גם הרופא בנימין רוציגל נפל מהרגליים, אבל בכליו לא היה מרפא לחולים. "אחרי כמה ימים הוא רואה את אשתו חולה במחלה, הוא לא מצליח לעזור לה והיא וגם בנם התינוק נספים במגפה", מספר ד"ר בראל.
החופה השחורה שלא חיסלה את המגפה
במוזיאון מגדל דוד תיפתח בסוף החודש תערוכה חולנית מתולדות ירושלים - מהמגפה המסתורית שגמרה את צבא אשור שצר על העיר ועד יתושי המלריה שנהגו להגיח מבורות המים. בבירת הנצח של הקנאות הדתית הסתכלו בעין עקומה על רופאים הרבה לפני השר"פ של הדסה. אז מאין תבוא הישועה? ממאגיה שחורה, ובמקרה של היהודים - מחופה שחורה.
כך חותנו שני צעירים בבית הקברות הסמוך ליד אבשלום בעיר. "זוג יתומים אספו כסף לכבוד החתונה שלהם", סיפר ד"ר אוריאל גלמן מהמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן. "מוליכים אותם עם כליזמר, מגיעים לבית הקברות והרב עורך את החופשה כדת משה וישראל. הנישואין האלה אמורים להפסיק את המגפה שמשתוללת בקהילה".
אז האם הצליח טקס הנישואין להפסיק את המגפה? תלוי את מי שואלים. "מי שהיו מעורבים בריטואל והאמינו בו אמרו שלמחרת המגפה פסקה, אבל בדרך כלל כששואלים את המשכילים הם אומרים שלמחרת החתונה נמצאו החתן והכלה מתים במיטותיהם לאחר שנפטרו מהמגפה".
הקורבן האחרון: ד"ר רוציגל
גם אחרי החופה השחורה בירושלים המשיכו לצאת מסעות הלוויה, אבל חודשיים לאחר הופעת המגפה - היא התפוגגה פתאום ונעלמה. לימים קפצה לביקורים קצרים, אבל כבר מאה שנים שלא הכתה כאן. "הסיבה שאין היום כולרה בלונדון או בירושלים או בתל אביב היא העובדה שמאז המגפות הידועות של המאות הקודמות, שופרה ללא הכר תשתית המים והביוב", מסביר ד"ר פולס.
1,800 ירושלמים קטלה החולירע ההיא של שנת "הכורת" - כמעט עשירית מתושבי העיר. האסון הוביל למפנה בתולדות העיר ולכך שיצאו סוף סוף מהחומות. במקביל מספרים כי זוג היתומים שחותנו כדי לעצור את המגפה לא הפסיק להתקוטט. עיתון "הלבנון" דיווח שהחתן שם קץ לחייו: "ובערב שבת קודש בא אל בית המרחץ ובראותו כי לא נמצא עוד איש, הטביע את עצמו במקווה מי הטבילה".
קורבן המגפה האחרון היה ד"ר בנימין רוציגל עצמו. סיבת מותו נותרה עלומה, אבל שלושה חודשים בלבד לאחר שנסתלקה החולירע, מת בפתאומיות הרופא הצעיר. השבוע מוזיאון מגדל דוד טרח לשלוח את הפועל שחידש את הכיתוב: "פה נקבר איש תם וישר, רופא העיר בזמן שהייתה מתוחה עליה מידת הדין". רוציגל נקבר בחלקה י"ד בהר הזיתים, חלקת החולירע, ליד אשתו והתינוק.