ישראל מאיר לאו הוא הרב הראשי של ישראל לשעבר, רבה של תל אביב, יו"ר מועצת "יד ושם", אבל לפני הכל הוא לולק, ילד בן 8 ששרד את בוכנוולד והיה לאסיר הצעיר ביותר ששוחרר מהמחנה. היום בערב יום השואה הוא נפגש איתנו לשיחה על הזיכרון, סבל הניצולים החיים מתחת לקו העוני, האלימות כלפי ניצול שואה וקשישים והכעס על מערכת החינוך.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אם לא הייתי אופטימי לא היה עם מי לדבר היום", הוא אומר על האמונה באפשרות למשא ומתן עם הפלסטינים. "זה כנראה טבוע בדמי מתוך שש שנים של מלחמת העולם. הייתי ילד קטן, מגיל שנתיים עד שמונה, בלי אופטימיות ובלי אמונה לא הייתי פה".
"החינוך נגד אלימות - אימפוטנטי"
האופטימיות של הילד ששרד את בוכנוולד נמהלת בזעם כשהוא מדבר על גל התקיפות של קשישים וניצולי שואה. הוא לא רואה בכך אובדן של זיכרון השואה, אלא כשל בחינוך לדרך ארץ. "ההתעללות ראויה לכל גינוי והחינוך בנושא הזה הוא עקר וכמעט אימפוטנטי", מתרתח הרב.
לדבריו, האלימות אינה קשורה להיותם של הקורבנות ניצולי שואה. "החינוך להכרת השואה אינו רלוונטי לגבי הדבר הנפשע, הנבזי והמכוער הזה של התעללות בקשישים או בחסרי ישע בכלל", הוא מדגיש. "זו תופעה של ג'ונגל, כל דאלים גבר, חוסר חינוך להכרת צלם אנוש".
את העוני של ניצולי השואה הוא פוגש כפנים של אנשים שבצר להם פונים אליו לעזרה. "יכול לפנות אליי אדם שבקושי פותח את פיו והוא נטול שיניים ואין לו כסף לשיקום הפה", מספר יו"ר מועצת "יד ושם", "אני לא יכול להמציא לו את אותו הסכום אבל אני יכול להפנות אותו לאנשים ולמוסדות שתפקידם להמציא פתרון כלשהו שהאיש הזה לא יהיה בודד ומנודה, שיוכל אולי אפילו למצוא בת זוג לימי זקנה".
"מתבקש להשתמש בשואה מול האיום האירני"
המראות מי ששרדו את המחנות מתחננים ללחם מקוממת אותו. "המדינה קיבלה מיליארדים במשך 65 שנות קיומה בעקבות השואה", הוא זועם, "קרונות הרכבת הראשונים של רכבת ישראל הובאו בכספי שילומים מגרמניה. מגיע לניצולים שלא יהיו רעבים ללחם, ולא לקורת גג ואם הם מאושפזים כלוקים בנפשם בבית חולים לחולי נפש שיהיה מזגן בחדר ושיהיו תנאים אנושיים ומעלה עד יומם האחרון".
כשראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב מעל בימת האו"ם ומשתמש בשואה בהקשר האירני הרב לאו לא מתקומם. בעיניו כשמדובר באיום קיומי לא מדובר בשימוש ציני אלא בשימוש ראוי. "לצורך כזה להשתמש באזכור של השואה, לא רק שזה לא פסול זה אפילו מתבקש", הוא מדגיש. היד הקלה על ההדק בשימוש בביטוי "שואה" מקוממת אותו. "הביטוי שואה כלכלית צורם לי, שואה חינוכית צורם לי שואה חברתית צורם לי, השימוש בביטוי נאצי וכן הלאה זה פשוט עוול נוראי זו זילות של השואה ומחלל את זכר קדושיה".