דז'ה-וו נאום ההתפרצות על גדי סוקניק? הנשיא לשעבר משה קצב הבטיח לכנס מסיבת עיתונאים בה ידבר כ-40 דקות, ולאחר מכן ייתן לעיתונאים לשאול שאלות. אז הוא הבטיח.
לאחר שעה של נאום ארוך והצגת עובדות שלא מחדשות דבר - עבר הנשיא לשעבר לפסים אישיים והחל לתקוף עיתונאים ספציפיים שהתבטאו נגדו בעיתונות לאורך השנים.
באחד המקרים, החל קצב לדבר על העיתונאי שלום ירושלמי. עיתונאי אחר שנכח באולם, רינו צרור, קטע את דבריו של הנשיא לשעבר וטען כי כאשר מעלים האשמות מסוג שכזה, חלה חובת התגובה של אותו עיתונאי. צרור הוא עמיתו של ירושלמי בעיתון "מעריב".
קצב דחה את קריאתו של צרור, ואמר: "תגיב מתי שאתה רוצה - אך עכשיו תרשה לי. אתה רוצה להפריע לי?! רינו, עכשיו אני מדבר. אתה יכול להתאפק - או שאתה יכול לצאת. אני רוצה לומר את דבריי, אחרי ששתקתי שנתיים".
כאות מחאה, עזב צרור את מסיבת העיתונאים תוך שהוא מלווה במאבטחים ובקריאות גנאי מצידם של תומכי קצב שנכחו באולם. העיתונאים במקום הרגישו מרומים. מאבטחים הוציאו עיתונאים שניסו לשאול שאלות החוצה, וקצב עצמו - שהתחייב תחילה לקצר בדבריו, לא ענה על השאלה המרכזית לכל אורך הנאום: איך זה ש-9 נשים מספרות סיפור כמעט זהה עליו. הוא סירב לענות על הנושא, ולא היה מוכן להגיב עליו.