הסיפור הזה אינו לקוח מהאגדות: זהו סיפור אמיתי אשר מתרחש על הגבול הישראלי סורי מדי יום, וה"גיבורים" הינם התושבים הדרוזים אשר יושבים משני צידי הגבול ברמת הגולן.
הבן של משפחת מחמוד התגורר בכפר סורי, מהצד השני של הגבול ומת מהתקף לב. בתחילת השבוע ניסו בני המשפחה להביא את בנם לקבורה בכפר הולדתו מג'דל שמס, בצד הישראלי. אולם המשפחה נתקלה בסירוב מצד ממשלת ישראל להביא את גופת בנם ולקבור אותו בכפר.
לאחר שכל הנסיונות להביא את הגופה ארצה כשלו, נאלצו בני המשפחה לקבור את בנם במרחק מאות מטרים מבית המשפחה - אבל בצד השני של הגבול. משפחתו של המת נעדרה מהלוויה, מפני שלא אושר להם לצאת לסוריה.
התוצאה של ההלוויה מעבר לגבול היתה ברורה: בני המשפחה העבירו את דברי התנחומים בדרכו האחרונה של הבן - באמצעות מגבירי קול ב"גבעת הצעקות" המפורסמת ברמת הגולן, שם מתקשרים תושבי הרמה הדרוזים עם תושבי סוריה.
"קיבלנו את תנחומי קרובי המשפחה ממג'דל שמס בצורה הזו בגלל שצבא הכיבוש אסר על הוריי לבוא ולהשתתף בהלווית אחי", אמר אחיו של המנוח, נביל מוסטפא מחמוד והתלונן על המצב העגום: "זה יכול להתרחש רק במקומות שיש בהם כיבוש, הרי לא יכול להיות שהורים אינם יכולים להשתתף בהלווית בנם".