"כולם רוצים לאכול. זה לא נעים אבל אין ברירה. אתה מסתכל עליו לראות שהוא לא נכה או משהו כזה. אם הוא נראה טוב אתה לוקח אותו" - כך מתאר הקבלן מעוז את שוק העבדים של תל-אביב.
הכירו את ישראל האחרת: שוק העבדים של הפליטים שנהרו לישראל דרך הגבול המצרי בתקווה לאוכל, פרנסה - משהו. הם מגיעים בשעות הבוקר לדרום תל-אביב ומחכים לרכבים העוברים. מחכים לרכב שיעצור ויחפש עובד. "זו פעילות יום-יומית", מספר אובאך, פליט מדרפור. "כל יום אתה בא הנה לחפש עבודה. לפעמים אתה מוצא משהו ליום אחד, ולפעמים אתה לא מוצא בכלל".
כשרכב עוצר מתחילה המלחמה: כל אחד רוצה להיות האחד שייכנס לתוך הרכב. "מתוך 50 אנשים אולי 6 או 7 ימצאו עבודה", מספר גבריאל בן ה-19, פליט מאריתריאה. "השאר יחזרו הביתה".
הם מסתננים דרך הגדר במצרים ונעצרים במחנה קציעות. אחר כך הם משוחררים. מוערך שלא פחות מ-16 אלף מבקשי עבודה ופליטים הגיעו כך. ישראל מנהלת מדיניות כפולה: היא לא מגרשת אותם אבל גם מעבירה מסר ברור - היא לא רוצה אותם פה. רק מעטים מקבלים רישיון עבודה זמני.
"הם מאד רוצים לעבוד", אומר יונהס באיו מהמרכז לקידום פליטים אפריקאים שמנסה קצת לעזור להם בתוהו ובוהו של תל-אביב. "הם חייבים לפרנס את עצמם. הם ייכנסו לכל אוטו שיעצור. אתה לא יודע כמה תעבוד ואתה לא יודע כמה ישלמו לך".
בעולם שלהם אין חוקי עבודה. "עבדתי שבעה ימים אבל לא קיבלתי כסף", מספר אחד הפליטים. "מי ששכר אותי לא נתן לי את מספר הטלפון שלו אז אין לי דרך למצוא אותו". אין פה מו"מ. כשהרכב עוצר כולם רוצים להיכנס - כולם רוצים לשרוד.