אורה נמיר ז
אורה נמיר ז"ל|צילום: רויטרס, חדשות

אורה נמיר, שרה ושגרירת ישראל בסין לשעבר, הלכה היום (ראשון) לעולמה בגיל 88. נמיר כיהנה בכנסת במשך 22 שנים, ואף עמדה בראש ועדה ממשלתית לבחינת מעמד האישה בישראל.

 לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו 

נמיר (טויב) נולדה בספטמבר 1930 בחדרה, וכשהייתה בת שש המשפחה עברה לחוגלה. נמיר שירתה כקצינה בצה"ל בזמן מלחמת העצמאות, ולאחר מכן למדה חינוך בישראל ובארצות הברית. היא הייתה נשואה במשך כ-15 שנה לראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר, שהיה מבוגר ממנה ב-33 שנים ונפטר ב-1975.

במשך שנים רבות פעלה נמיר לקידום מעמד האישה בישראל, בין השאר על ידי עבודתה בארגון "נעמת" - בו כיהנה במשך 12 שנים כמזכ"ל סניף תל אביב וחברה במזכירות הפעילות.

לכנסת נבחרה לראשונה מטעם המערך בבחירות שנערכו לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1974. נמיר כיהנה בכנסת במשך 22 שנים רצופות, רובן באופוזיציה. בשנים אלו כיהנה כיו"ר ועדת החינוך והתרבות ויו"ר ועדת העבודה והרווחה. ב-1975 הטיל עליה ראש הממשלה יצחק רבין לעמוד בראש ועדה ממשלתית לבדיקת מעמד האישה בישראל.

ב-1992 מינה אותה ראש הממשלה יצחק רבין לשרה לאיכות הסביבה, ולאחר מספר חודשים נמיר עברה למשרד העבודה והרווחה. ב-1996 החליטה לפרוש מהפוליטיקה, לאחר שהפסידה את מקומה כ"אישה הראשונה" של המפלגה לדליה איציק.

באותה שנה מונתה נמיר לשגרירת ישראל בסין ושגרירה במונגוליה, תפקיד בו כיהנה עד שנת 2000. בשנת 2002 הביעה נמיר תמיכה בעמיר פרץ ובמפלגתו "עם אחד" ואף שובצה במקום החמישי ברשימת המפלגה, אך לא נבחרה לכנסת.

נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ספד לשרה לשעבר: "פטירתה של חברת הכנסת, השרה, ושגרירת ישראל בסין לשעבר, הגב' אורה נמיר מצערת מאוד. בתפקידים השונים שמילאה פעלה לקידום מעמדן של נשים והוועדה בראשותה היא שהמליצה על חקיקת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שהוא כיום אבן יסוד בחוקי התעסוקה בישראל. בהמשך דרכה כשרת הרווחה תרמה אורה רבות בעשייתה לפיתוח הסיוע לחוליות החלשות בחברה ברגישות ובאחריות. העם בישראל ימשיך ויוקיר את זכרה ועשייתה. יהיה זכרה ברוך".

ממפלגת העבודה נמסר: "נמיר פעלה רבות בנושאים החברתיים ונלחמה למען השוויון, למען הפעלת חינוך חינם לילדים, בעד יום לימודים ארוך. ממפעל חייה נהנים היום כל אזרחי ישראל. מפלגת העבודה משתתפת בצער המשפחה". יו"ר המפלגה עמיר פרץ הוסיף: "אני כואב את מותה של אורה שהיחסים האישיים בינינו היו מדהימים, ואהבתי את השיחות איתה. אורה היתה עבורי האורים והתומים בנושאים החברתיים. היינו שותפים לאורך כל הדרך כראשונים במחנה רבין וכראשונים להילחם למען השלום בתוך המחנה. גם בעתיד, מורשתה כלוחמת חברתית תעמוד נר לרגליי בכל אשר אלך. יהי זכרה ברוך".