שרדו את השואה - אך מתקשים לחיות בישראל: לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה אנו ממשיכים בפרויקט המיוחד שלנו "עדות אחת ביום" - והפעם: סיפורו של קרול (דני) רגנשטרייף, בן 76, יליד רומניה שמספר על המצוקה הכלכלית שלו שגורמת לו לוותר על רכישת תרופות ועל הקושי הבלתי נסבל שעמו הוא נאלץ להתמודד בזקנתו: "שאלתי כמה התרופה עולה, אז אמרו '80 ומשהו שקל' - ולא קניתי את זה. בגלל שאין לי כסף".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
את ילדותו העביר קרול במחבוא במחנה עבודה, יחד עם אביו ואימו. כל קרובי המשפחה האחרים נרצחו באושוויץ. "לאבא שלי הרביצו עם מוט ברזל על הידיים והרגליים ושברו לו את העצמות", סיפר. "במצב הזה הוא היה צריך למלא קרון עם אבנים. בזמן שההורים עבדו כיסיתי את עצמי שלא יראו אותי, אחרי ארגזים, אחרי עצים. ככה שרדתי".
אחרי השואה קרול עלה ארצה. מאז שאשתו נפטרה המצב הכלכלי שלו הלך והידרדר, וגם הקיצבה שהוא מקבל כבר לא מספיקה לכסות את החוב לבנק או אפילו לקנות לעצמו כדורים שיקלו עליו בהתמודדות עם מחלת הסוכרת: "התרופה שאני צריך לקנות לא נמצאת בסל. התרופה הזאת עוזרת לסוכרת. בביקור האחרון אצל הרוקח שאלתי כמה התרופה עולה, אז אמרו '80 ומשהו שקל' - ולא קניתי את זה. בגלל שאין לי כסף".
"הכל זה תרומות, אין לי דברים חדשים"
בדירתו הצנועה שבה הוא חי הוא סיפר שהוא מצליח להתקיים הודות לתרומות שהוא מקבל: "כל הדברים זה תרומות של אנשים שרצו לזרוק את זה ושאלו אותי אם אני רוצה את זה. אין לי דברים חדשים. אני מקבל פעם בחודש ארגז עם מוצרים יבשים. נותנים מתנה, תלוש של 300 שקל בשביל סופר או שתי מגבות. בשנה שעברה קיבלתי טוסטר".
בעיניים דומעות ובמבט מושפל הוא סיכם את מצבו הבלתי נתפס: "פעמיים לקחתי הלוואה בגלל שאין לי כסף; זה לא קל. הייתי בטוח שלא נגיע למצב הזה. חבל שאני לא הלכתי במקום אשתי".
המעוניינים לסייע לקרול ולניצולי שואה נוספים יכולים להתקשר ל"קרן לידידות", בטלפון: 077-2324422 - או לפנות בהודעה באמצעות דף הפייסבוק של העמותה.
