מרים דגני היא ניצולת שואה בת 88 שנאלצת להסתייע בעובדת סיעודית מהפיליפינים בשם רוזנה. מזה כשלוש שנים עובדת רוזנה עם מרים, אשר לוקה בדמנציה, ומתקשה להסתגל לכל עובד סיעודי אחר. לכן, מרים נחושה בדעתה שרק רוזנה תטפל בה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
שנה לאחר שרוזנה החלה לטפל במרים היא נכנסה להיריון, מאחר שאשרת העבודה שקיבלה כוללת רק אותה ולא את התינוקת, משרד הפנים למעשה לא מאשר לילדה שהיום היא בת שנתיים להישאר בישראל ומעמיד את רוזנה בפני הבחירה הקשה: לשלוח את ביתה גויינט בחזרה לפיליפינים ולהישאר לעבוד בישראל, או לעזוב את מרים.
משרד הפנים מבקש למעשה לגרש את הילדה כי אין לה אשרה להישאר בישראל. רוזנה סיפרה: " אני לא יכולה לשלוח אותה בחזרה לפיליפינים, אמא שלי מבוגרת ולא יכולה לטפל בה, ואני כל הזמן אדאג לגורלה ומחשבותיי יהיו אתה".
סביון דגני שטיינברג, בתה של מרים אמרה שבזמן שרוזנה יצאה לחופשת לידה היה ניסיון להביא לאמה מטפל אחר, אך כל הניסיוניות לא צלחו. האם השתוללה, צעקה ובשלב מסוים זה גבל בהרמת יד. מרים לא הייתה מוכנה שאיש יטפל בה מלבד רוזנה.
עו"ד של המשפחה, תומר וורשה, עתר לבית המשפט כנגד החלטת משרד הפנים ובינתיים בית המשפט אפשר לאם ולבת להישאר בארץ עד להחלטה סופית. "זה מעמיד אותה בפני מעין משפט שלמה בו היא צריכה להחליט את מי לעזוב. את מרים, אותה היא אוהבת כמו משפחה, או את בתה הקטנה".