יממה לאחר הפיגוע, החיילים שנרצחו בפיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים הובאו היום (שני) למנוחות. סג"מ ארז אורבך ז"ל בן ה-20 נטמן בשעה 11:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון; בשעה 14:00 החלה הלווייתן של סגן שיר חג'אג' ז"ל בת ה-22 ממעלה אדומים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל ושל סג"מ שירה צור בת ה-20 בבית העלמין הצבאי בחיפה. בשעה 15:00 החלה הלווייתה של סגן יעל יקותיאל בת ה-20 מגבעתיים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מירב, אמה של שיר, ספדה לה: "איזו יפה אלוהים נתן לנו, כמה הייתי מתגאה בך. שירי שלי. למה זה מגיע לנו? למה? מה נעשה עכשיו בלעדייך? מה נעשה?". בין הנוכחים בהלווייתה של חג'אג': מאות חיילי ומפקדי חיל המודיעין, משפחה, חברים, תושבים מהיישוב מעלה אדומים, תלמידים בכיתתה של שיר שכבר השתחררו מהצבא - וגם הרב שלמה עמאר, חברי הכנסת מוטי יוגב ועמר בר לב, ראש מועצת מעלה אדומים בני כשריאל וראש עיריית ירושלים ניר ברקת.
סגן אלוף אסף וייס, נציג צה"ל ומפקד הענף שבו שירתה שיר, חלק סיפור שלדבריו מייצג את שיר: "יום אחד היא התקשרה אליי והסבירה שבשל נסיעה לא מתוכננת לחו"ל היא פספסה את המיונים לעתידה. היא לא ויתרה - בנועם ובדבקות יום אחרי יום שכנעה אותי שיר לארגן עבורה ריאיון. החלטנו לקיים איתה ריאיון מיוחד ובתומו דירגנו אותה ראשונה בקרב העתודאים ביחידה".
"הרצל ומירב, בר, פז ואגם, משפחה וחברים, בעולם הפוך זה בו הורים קוברים את בתם איבדנו את שיר", אמר סא"ל וייס למשפחתה של שיר. "היא מותירה אחריה חלל ענק שיישאר לעד שזועק את שתיקתו. הרשו לנו ללוות אתכם מהיום והלאה אנחנו פה בשבילכם. נקשרנו בקשר שלא ניתן לפרום. שיר חג'אג', יהי זכרך ברוך".
סרן טל פרחי, מפקדת הפלוגה, הוסיפה: "היום תכננת להעביר סיור צוותי בהר הרצל. במקום - אנחנו נפרדים ממך כאן. את נשארת כאן. אהבתך לארץ והכרותך העמוקה עם שביליה עצבו את דמותך. את הקנית לנו מודל שדחף אותנו לרצות יותר ולעשות יותר. סגן שיר חג'אג', אין ראויה ממך להיות קצינה בצה"ל. אנחנו מצדיעים לך ונפרדים ממך בכאב גדול".
בר, אחותה הקטנה של שיר אמרה: "שיר, שם קצר מדי, שיר עם סוף מר מדי. אחותי, איזה הפסד. מעכשיו כל היופי שבעולם יהיה גלום בעצב של המנגינה שלך". אחותה השנייה פז סיפרה כי "היינו רבות הרבה אבל תמיד צחקנו ודיברנו. מילים לא יתארו את האסון שנפל עלינו. את פרח אדם, זר של פרחים צבעוניים. אתמול למדנו בכיתה על המושג נקטף באיבו. איב זה פרח קטן. כמוך. אני אוהבת אותך ואזכור אותך לעד".
"מבט אחד בעינייך הספיק כדי לראות מי את, כמה כוח היה בשקט שלך", ספדה בת דודתה, הילה. "נראה כאילו בלי מאמץ טיפסת הרים. עמדת בענווה על פסגת כל הר. כל כך גאים בך. חשבנו שנראה אותך על חזית העיתון מחזיקה פרס על פיתוח או המצאה שתשנה את העולם. לא רצינו תמונה עם נר זיכרון".
"הספיקה כל כך הרבה דברים"
ראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל, אמר כי "אנחנו מלווים את שיר, הילדה של כולנו למנוחות שנרצחה עם חבריה על ידי מרצח שפל דם שמזכיר לנו שהמלחמה עדיין לא תמה ומבקשי נפשנו עדיין לא תמו. שיר היא דוגמא ומופת לבני הנוער שלנו".
הרצל חג'אג', אביה של שיר חג'אג' ז"ל, סיפר הבוקר לחדשות 2 Online על רגעי הפיגוע: "אתמול, בשעה 13:10, הייתי באזור יד מרדכי וראיתי את האמבולנסים נוסעים והבנתי שזה כנראה פיגוע. אחרי כמה דקות הבנתי ששיר הייתה בירושלים: ניסיתי להשיג אותה בוואטסאפ ואני רואה שהיא לא עונה ולא עונה ולא עונה. הפעם האחרונה שהוואטסאפ היה פעיל היה 12:40. התקשרתי והיא גם לא ענתה".
"חשבתי שיש בלאגן, יש מלא קבוצות שם בטח, אולי היא לא יכולה לענות", הוסיף ונזכר האב. "חזרתי הביתה כי אשתי כבר השתגעה מדאגה: ארבע שעות הסתכלתי באינטרקום ובמצלמה לראות אם נכנסים מקצין העיר, עד שהם הגיעו. כבר אמרו שהודיעו לכל המשפחות אז הייתה ציפייה שלנו שאנחנו לא ביניהן - וחשבנו שאולי לקחו אותם לבה"ד 1 חזרה והיא סך הכל לא יכולה לדבר. אתה נאחז בכל שביב של מידע".
על בתו היקרה שנרצחה בפיגוע אמר: "שיר היא הבכורה שלנו. היא ילדה מדהימה. כל אחד אומר על הבן שלו שהוא מדהים אבל היא באמת הייתה מדהימה. היא למדה בכיתת מצוינות; היא התחילה מכיתה ז' בפרויקט 'מופת' ואחר כך עברה לכיתת מצוינות, למדה בעתודה, סיימה הנדסה ארבע שנים, קיבלה תואר ראשון והתקבלה ליחידה מובחרת במודיעין, ילדה נשמה. אי אפשר בכלל לתאר. זה לא פרח, זה זר פרחים באחד. כל כך הרבה דברים היא הספיקה: פסיכומטרי ביחד עם בגרויות, יחד עם תואר".
האב סיפר כי גם לאחר שסיימה את הלימודים, בתו המשיכה לסייע למערכת החינוך המקומית: "היא לימדה ילדים פה בבתי ספר במעלה אדומים, שיעורים פרטיים. אחרי שלושה שבועות בקורס קצינים היא באה ועשתה שיעורים פרטיים. באה וישבה כדי להכין עבודה להר הרצל. ילדה שצפינו לה גדולות. ילדה מדהימה. הייתה בת 22 וכאילו הספיקה דברים של גיל 40. אשתי והילדים גמורים. זו מכה מאוד מאוד קשה, ילדה בכורה. צריכים להיות חזקים לילדים אבל אני לא יודע מה יהיה".
תמר ניצן, המחנכת של שיר חג'אג' בתיכון, אמרה בשיחה עם חדשות 2 Online: "היא הייתה תלמידה ממש מבריקה במקצועות הריאליים. תמיד הייתה מוכנה לעזור לכולם. נורא צנועה, היה לה הומור דק. היה ברור שתגיע למשהו ברגע שתלך לעתודה, היה ברור שהיא צפויה לגדולות. היא חזרה אחר כך לבית הספר והייתה מתגברת: היא תרגלה את הכיתה החדשה שלי, זה היה כיף שחזרה לבית הספר".
"היא הייתה מאושרת במה שהיא עשתה - כל התלמידים דיברו כל הצניעות שלה אבל גם על השאיפות והנכונות לעזור", נזכרה המחנכת. "היא לא דיברה הרבה אבל מים שקטים חודרים עמוק. זה כל כך קשה לדבר עליה בלשון עבר - כשהייתי צריכה לבשר לכל הכיתה כולם היו פשוט בשוק. לא יכלו לתפוס את זה".
"המסע הארוך לגיוסי כמתנדב השתלם"
ארז אורבך, בן 20 במותו, נאבק על מנת להתנדב ולהתגייס ושירת במשך כשנה בחיל האוויר. בשנה האחרונה נערך בבסיסו יום הוקרה לחיילים המתנדבים, וארז התבקש לדבר בשם המתנדבים ולספר את סיפורו. "כשהגיע הצו הראשון לגיוס, לא שיערתי איזה מסע ארוך אעבור על מנת להתגייס", אמר באותו נאום. "החשש שלי שלא אוכל להתגייס עקב מחלתי הנדירה – התאמת. צה"ל החליט לפטור אותי משירות: על אף מחלתי, מעולם לא ראיתי את עצמי שונה מאחרים או בעל זכויות יתר".
"ודאי שלא חשבתי שמגיע לי לעשות פחות מאחרים - ידעתי אז, ואני יודע גם היום שאני כמו כולם, כמעט, והחלטתי שאני לא מוותר. אם הצבא לא רוצה שאתגייס לשורותיו – אני אתנדב", אמר בטקס אורבך, שלאחר המתנה ארוכה וטפסים רבים קיבל אישור להתנדב. "אני עושה דברים שמעולם לא העליתי בדעתי שאעשה ואני שותף לדברים שמעולם לא דמיינתי שהם אכן קיימים. אמנם אני בורג קטן במכונה גדולה אבל זהו בורג שבלעדיו המכונה עלולה לא לעבוד... על אף העייפות שבסוף כל יום עבודה, אני מרגיש שזהו חלקי ואותו אני צריך לתת. אני מרגיש מועיל, תורם ומשפיע. אני יודע שהמסע הארוך לגיוסי כמתנדב – השתלם".
בבית משפחת יקותיאל בגבעתיים התאספו עם היוודע דבר בשורת האיוב חברים ומכרים של המשפחה כדי לנחם. חברתה של יעל ספדה לה: "הייתה ילדה מלאת אור ושמחת חיים. קשה לתאר בן אדם כזה. כל דבר שהיא עשתה היא עשתה כדי לעזור". היא סיפרה כי סגן יעל יקותיאל יצאה לקורס הקצינים "למרות הקשיים, ונלחמה כדי להישאר בצבא ולתת כל מה שהיא יכולה". החברה הוסיפה: "יעל סיפרה על השיעור הראשון שהיא העבירה. היא הייתה כל כך מלאת סיפוק ואושר".
גם בבית משפחת צור בחיפה הכתה התדהמה את קרובי הנרצחת. "שירה הייתה ילדה מלאת מרץ", סיפר חבר של המשפחה. "היא תמיד הייתה חייכנית, מדריכה בצופים. היא תמיד חשבה איך היא יכולה לתרום". הוא סיפר כי שירה החלה את שירותה הצבאי במסלול של קורס טיס ולאחר מכן הגיעה ליחידה שבה שירתה - עד שהפיגוע גדע את חייה. "היא רק רצתה להמשיך ולהתקדם, אבל לצערנו, שירה שלנו נקטפה בדמי ימיה. את החיוך שלה אי אפשר להפסיק".