אחת הבעיות הגדולות של מערכת הבריאות הציבורית היא התורים הארוכים. זמן ההמתנה לשירותים רבים הפך לבלתי נסבל, וישראלים רבים מצטיידים בביטוחים פרטיים המהווים כרטיס הכניסה למסלולים המהירים. ליותר 70% מהאוכלוסיה יש ביטוחים מהסוג הזה, ומאות אלפים מחזיקים ביותר מביטוח אחד, כזה שיאפשר לקבל בבית החולים "אסותא" אבחון מהיר בתוך ימים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ד"ר יונתן ריק, מנהל היחידה לאבחון ובירור מהיר בבית החולים "אסותא", עבד במשך שלושה עשורים במערכת הציבורית, עד שלדבריו נמאס לו והוא חצה את הקווים לבית החולים הנחשב לפרטי. לדבריו, העומס הציבורי גורם ליותר מדי טעויות, שלעתים רבות עולות בחיי אדם. "תור לקולונוסקופיה יכול לקחת חודשים, אצלנו זה תוך ימים", הוא מסביר. "אחד הדגלים שהרמנו פה זה נקודת ציר הזמן. הצהרנו שתוך 72 אנחנו גומרים אבחון ראשוני. במערכת הציבורית, אורך זמן האשפוז ירד מממוצע של חמישה ימים במחלקה הפנימית לקצת פחות משלושה ימים וזה לא מאפשר לך לעשות כלום עם החולה".
ד"ר ריק אף התייחס לעומס בחדרי המיון בבתי החולים הציבוריים: "אני זוכר את הימים שהיית רואה 200-240 חולים ביממה. היום אנחנו מדברים על 500 ביממה. התשתית, כוח האדם והאמצעים לא הכפיל את עצמו ולכן יש מחיר בטיפול שאתה נותן, אתה מול משימה בלתי אפשרית כמעט יום יום".
העלויות הגבוהות פוגעות בטיב הרפואה
בתי החולים בישראל נמצאים בגירעונות עצומים. לאיש אין ספק שזה משפיע על טיב הרפואה הניתנת לאזרחים. טיפולים רבים נמנעים מחולים, זאת בשל עלות הגבוהה. כך קרה למעשה, במקרה של חבצלת הד, שבעלה מיכאל נפטר כתוצאה מגידול בריאות שהגיע אף למוחו. "בחודש מרס היינו מאושפזים בפנימית, היה כתוב במכתב השחרור משפט תמים 'נמליץ לעשות סי טי", שחזרה חבצלת. "שאלתי למה לא בבית חולים, כמובן שהם לא אמרו, אבל הסיבה היתה כסף, שכן למה שנעשה בבית חולים אם את יכולה לעשות את זה אחרי זה במכבי? הופנתי למכבי, ושם אמרו לי 'תעשו צילומי חזה'".
רק כעבור תשעה חודשים בהם נדרשו בני הזוג להציג מסמכים ולהתמודד עם ביורוקרטיה, הסכימה קופת החולים לבצע את הבדיקה המיוחלת, אז התברר שמיכאל סובל מגידול וכעבור זמן קצר נפטר. "אני לא רואה שום סיבה אחרת להפנייה הזאת, שיקול כלכלי גריידא. הוא יכל לרדת כמה קומות בבית החולים לסי.טי. כי הוא כבר אושפז במחלקה. אני לא מצליחה להבין מה היתה הבעיה לאפשר לו לעשות את הבדיקה בבית החולים, בעיקר לאור המלצת הרופא ששחרר אותו".
מבית החולים שיבא נמסר בתגובה כי הוא פע משיקולים רפואיים בלבד. גם מקופת החולים מכבי נמסר כי בשל מצבו מיכאל לא ניתן היה לבצע סי.טי. ולחולה הומלץ להמתין מספר ימים עד להמשך בירור.
הקופות מנסות להתגבר על הגירעון
המקרה של חבצלת, ומקרים רבים נוספים בהם קופות החולים מקשות בביצוע הבדיקות הדרושות, נובע ממצבן הכספי הקשה של קופות החולים. הקופות מפעילות מדיניות של "חסכנות" מאחר והן מנסות להתמודד עם גירעון של כשני מיליארד שקלים.
גורם בכיר לשעבר בקופות החולים העיד כי רופאים המעוניינים לבצע בדיקות מורכבות יותר, נאלצים לקבל אישור כדי להוסיף עוד מספר בדיקות שבעבר היו קיימות - והיום הוציאו אותן. רויטל טופר-חבר, סמנכ"לית לבקרה על קופות החולים במשרד הבריאות, הסבירה כי במשרד ניסו להוציא אל הפועל מהלך שיאפשר לחולים הזקוקים בדחיפות לבדיקה חשובה להגיע אליה במהירות.
"מישהי מתלוננת על כך שבעלה נזקק לבדיקת MRI דחופה והם לא מצאו תור, ולכן הם עברו מכון מכון ובית חולים בית חולים, ואז נשאלת השאלה מה עושים במקרה כזה", שאלה טופר."אנחנו מבקשים מהקופות לייצר מוקד של תורים דחופים לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל, כשיש מקום למציאת תור מוקדם יותר. לא יכול להיות שמישהו עם גידול ממאיר לא ימצא תור והטיפול בו יכול להיפגע".
מי אשם בגירעון?
כשבודקים כיצד נוצר המצב של המחסור הכרוני בכסף אליו נקלעה מערכת הבריאות, יש לחזור לשנת 1995, אז נחקק חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. החוק, שנחקק על ידי חיים רמון, אז שר הבריאות ויו"ר ההסתדרות, ואברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר. החוק שנחשב אז לפורץ דרך, דאג למקורות מימון קבועים ומספקים כמו מס בריאות ומס מקביל ששילמו המעסיקים.
אלא שאז, התנגדות האוצר הביאה לכך, שמנגנון הגביה של בתי החולים המאפשר את הפתח להחזיר את הגלגל לאחור נשמר. כך למעשה, המס המקביל בוטל, ואילו השב"ן, הביטוחים המשולמים מכיסו של האזרח החליפו את הכסף שהגיע ממס המעסיקים. כך הפכה ישראל לאחת המדינות המערביות עם ההוצאה הפרטית הגבוהה ביותר לבריאות. ההוצאה הממשלתית על בריאות עומדת על 59% בלבד, ואילו וההוצאה הפרטית, החלק שאנחנו משלמים עבור הבריאות שלנו - לא כולל מס בריאות - זינק מ-31% ל-39%.
אין כמעט בניין שנבנה בשנים האחרונות בשני בתי החולים הממשלתיים במרכז הארץ, איכילוב ושיבא, שלא נתרם על ידי טייקון. ההכנסות מחניה, מקניונים, ממנחת מסוקים, וכמובן תיירות רפואית, מאפשרות למנהלי בית החולים את רכישת הציוד. מנהלי בתי החולים נאלצים להישען על תרומות ולגייסן מנדבנים ברחבי העולם. אלא שכשזה נוגע לתקני אחיות ורופאים - המנהלים לא מצליחים לשנורר מהגוף האחראי, המדינה.
כשזה נוגע לבתי החולים האחרים, תמונת המצב בעייתית עוד יותר. חולי הלב מחולון ומבת ים רק יכולים לחלום על תנאים כמו בשיבא. בבית החולים הממשלתי וולפסון מתקשים למשוך תורמים, ומצבה של המחלקה אינו מזהיר, בלשון המעטה. ומה בגזרת כוח האדם? מספר האחיות המסיימות הסמכה נמוך רק ממקסיקו מבין כל שאר המדינות המפותחות. שיעור המסיימים את בתי הספר לרפואה בישראל הוא הנמוך מבין מדינות ה-OECD. כך רופאים רבים מוצאים עצמם מתייאשים מהמערכת הציבורית, ועוברים אל זו הפרטית. והחולים - ממשיכים אל הביטוחים שעולים הרבה יותר.
צפו בפרק הראשון בסדרה: