רק לפני שבע שנים היה אביחי קרמר על גג העולם. הוא סיים את לימודיו בטכניון ומונה לשמש ראש פרויקט בחברת "אלביט". כשהחל את הלימודים באוניברסיטת "הרווארד" היוקרתית בארצות הברית, הוא שם לב בהדרגה לכך שהאצבעות שלו הולכות ונחלשות. אז קשה היה להאמין שמה שנראה בניצניו קל לכאורה, יתברר בהמשך כסימן ראשון לכך שהוא חולה ב-ALS - מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא.
מה שהחל כחולשה קלה באמצעות המשיך לקושי לאחוז כוס קפה או עיפרון. כך, בהדרגה, החל התהליך האיום של שיתוקן אט אט של כל המערכות הגופניות - אחת אחרי השנייה, מבלי שאיש יוכל לעצור זאת.
במרוצת השנים המשיכה המחלה להתפשט, כך שהיום מנהל אביחי את חייו אך ורק באמצעות האישונים בעיניו שאותם הוא יכול להניע - ובאופן זה, מתקשר עם הסובבים אותו. למרות המצב, הוא מתעקש שלא לאפשר ל-ALS לנצח: למרות המגבלות הקשות שעמן הוא נאלץ להתמודד, הוא יצא לקרב על איתור תרופה שתוכל להילחם בגופו שהכזיב.
לשם כך, גייס אביחי את חבריו למסלול הלימודים במינהל עסקים ב"הרווארד": כולם, יחד איתו, התאגדו - במסגרת עמותה שהקים שלמענה הצליח לגייס מיליוני דולרים ואחרי שהצליח לשכנע את הממסד הרפואי בצורך לערוך מחקר רציני שיביא מזור למחלה.
מדי יום מעביר אביחי שעות של עבודה מול המחשב, כשהידיעה על כך שהזמן הולך ואוזל ברורה לו. מלאכתו מסתיימת כשהוא פשוט נרדם. באמצעות המחשב הוא כתב לנו מדוע הוא עובד כל כך קשה: "אני לא רוצה לחשוב שאולי לא אתעורר", הוא כתב - והוסיף: "אני פוחד מאוד. המוות ישן איתי. לפעמים אני כל כך מתוסכל ומת לצרוח צרחה שתנקב הרים. אבל אי אפשר. במקום, מנתבים זאת לדחיפות, לעשיה".
השבוע רווה קרמר רגע אחד של נחת, כשהוענק לו בטקס מרגש פרס ראש הממשלה ליזמות ולחדשנות. אבל מהר מאוד הוא שב לשגרה - ולניהול העמותה בראשותו, שפועלת בארצות הברית, דרך האינטרנט. השם שנבחר לה הוא "פרס לחיים" - והיא תעניק פרס בגובה מיליון דולר לחוקר שיביא לפריצת דרך משמעותית לקראת איתור תרופה ל-ALS.