סדרת הדגל החדשה של HBO "צ'רנוביל" מעוררת מחדש את השאלה מה עלול לקרות כשהעניינים משתבשים בתחנת כוח גרעינית. אמנם תחנות אלו מאפשרות אספקת חשמל רציפה ומסייעות בצמצום פליטות גזי חממה, אך תאונות בהן עלולות לגרום להתפשטות זיהומי קרינה על פני אזורים נרחבים במשך עשרות שנים. אז מדוע יש מי שקוראים להגברת השימוש בכורים גרעיניים לייצור חשמל ובניית כאלה גם אצלנו בישראל?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
חמשת פרקי הדרמה "צ'רנוביל" מגוללים את האסון הנורא שהתרחש ב-1986 בברית המועצות, ומתארים את מאמציהם הכבירים של הסובייטים למנוע את התפשטות הזיהום האדיר שנוצר בעקבותיו - וגם להסתיר מהעולם את המחדל האדיר.
נושא הפקת חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית היה מאז ומעולם שנוי במחלוקת. אין ספק שיש לטכנולוגיה חסרונות וסיכונים לא מבוטלים במקרי קיצון, כפי שהודגם היטב בצ'רנוביל, אך במקביל גלומים בה יתרונות משמעותיים.
ייצור חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית הוא תהליך שדומה, אך גם שונה, לאופן שבו פועלת פצצת אטום. בתחנות הכוח, כמו בפצצה, אטומים של אורניום 235 מפורקים לכמה חומרים - תהליך שבו משתחררת אנרגיה רבה מכמות קטנה של חומר גלם. בפצצה, נויטרונים שמשתחררים בתהליך גורמים לביקועם של אטומים נוספים, בתגובת שרשרת שבה משתחררת כמות עצומה של אנרגיה בזמן קצר ונגרם פיצוץ אדיר.
בתחנות הכוח, לעומת זאת, שחרור האנרגיה מתבצע באופן מבוקר, והיא משמשת לחימום מים במערכת סגורה והפיכתם לקיטור. הקיטור מניע טורבינות ליצירת חשמל מקורר לאחר מכן והופך למים החוזרים לתהליך. מדובר בתהליך שדומה לזה המתרחש בתחנות כוח שפועלות על דלקי מאובנים, רק מבלי לייצר פליטות של גזי חממה וזיהום אוויר מסוכן.
במקומות רבים בעולם אנרגיה גרעינית מהווה חלק בלתי מבוטל ממשק החשמל, והשימוש בטכנולוגיה הולך ומתרחב עם העלייה בביקוש לחשמל. ב-2014 עמדה הפקת החשמל מאנרגיה גרעינית על 10 אחוז מסך הייצור העולמי. בחלק מהמדינות נפח השימוש בחשמל הגרעיני גבוה במיוחד: בצרפת, למשל, מקורם של 72 אחוזים מהחשמל הוא בכורים גרעיניים. בעולם פועלות כיום כ-450 תחנות כוח גרעיניות ב-30 מדינות, כ-60 תחנות כוח נמצאות בתהליך בנייה, ועשרות מדינות מפותחות ומתפתחות הביעו כוונה לבנות תחנות כוח ראשונות או נוספות בשטחן בעתיד.
הטראומה של האטום
למרות יתרונותיה, במקרים רבים דעת הקהל בנושא אנרגיה גרעינית רחוקה מלהיות אוהדת. אין ספק שהאסונות שהתרחשו ב-40 השנה האחרונות בתחנות כוח גרעיניות תרמו רבות לתדמיתה השלילית של האנרגיה הגרעינית. המפגש המוחשי הראשון של העולם עם תחום הגרעין אירע כשהערים היפניות הירושימה ונגסקי הופצצו ב-1945 בפצצות האטום "ילד קטן" ו"איש שמן", מה שקיבע את מעמדה של פצצת האטום כנשק שתוצאות השימוש בו מחרידות יותר מכל אמצעי לחימה אחר בהיסטוריה האנושית.
בעשורים הבאים, שלושה אסונות כבדים הותירו את חותמם הטראומטי בזיכרון הקולקטיבי: התאונה שהתרחשה בכור הגרעיני באי שלושת המילין שבפנסילבניה (ארה"ב) ב-1979, אסון צ'רנוביל שהתרחש ב-1986 ואסון פוקושימה שהתרחש ביפן ב-2011. בעקבות כך, חלק מהמדינות המערביות סגרו, צמצמו או לא יזמו מלכתחילה תכניות להקמת כורים גרעיניים לייצור חשמל בשטחן.
אין ספק שהשימוש באנרגיה גרעינית טומן בחובו סיכונים שמתבטאים בעיקר בביטחון הטיפול בפסולת הדלק הגרעיני ובמקרה של תקלה טכנית או תפעולית קשה. השפעותיהן העקיפות של התאונות שאירעו בתחנות כוח גרעיניות, ובראשן אסון צ'רנוביל, הובילו לאורך ההיסטוריה למותם של אלפים. זיהום הקרינה שנוצר כתוצאה מתאונות כאלה עלול להתפשט על פני אזורים נרחבים ולהישאר במקומות מסוימים במשך עשרות, מאות ואף אלפי שנים. בנוסף, עלויות הטיפול בדליפה ובנפגעים ממנה עלולות להגיע למאות מיליארדי דולרים.
גם כשתחנות הכוח מתפקדות באופן תקין, יש לפעולתן השפעות סביבתיות: תהליך כריית האורניום והפקתו צורך אנרגיה רבה ועלול לגרום לזיהום רדיואקטיבי, ובמהלך עבודת הכורים להפקת חשמל נוצרת פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שקשה לטפל בה והיא מועברת להטמנה באתרים מיוחדים.
אנרגיה גרעינית מזיקה פחות
אך כשבוחנים את רמות הסיכון ואת ההשפעות הסביבתיות, יש להשוות לאלטרנטיבות קיימות אחרות. הפקת חשמל מדלקי מאובנים, שהיא הדרך העיקרית שבה חשמל מיוצר כיום בעולם, רחוקה מלהיות בריאה לאדם או לסביבה. דלקי המאובנים גורמים על פי ההערכות לשישה מיליון מקרי מוות מזיהום אוויר מדי שנה ולנזקים שמוערכים בכשני טריליון דולר. שריפת דלקי המאובנים יוצרת פליטות נרחבות של גזי חממה שמגבירים את קצב שינוי האקלים, ותחנות הכוח שפועלות באמצעות דלקים אלה יוצרות פסולת מזהמת רבה.
לכן, כיום, יותר ויותר מדעני אקלים קוראים לאימוץ אנרגיית גרעין כפתרון משלים לצד אנרגיות מתחדשות שיאפשר אספקה רציפה בקנה מידה גדול ויסייע בצמצום פליטות גזי חממה.
בהיבטים מסוימים, יש לאנרגיה הגרעינית יתרונות גם בהשוואה לאנרגיות המתחדשות שנחשבות לידידותיות לסביבה. הן שיעור מקרי המוות שנגרמים בעקבות ייצור החשמל מאנרגיה גרעינית והן ריכוז גזי החממה והמזהמים שמשתחררים בתהליך נחשבים לנמוכים מאוד, והם דומים לאלה של אנרגיית רוח. למעשה, מבחינת תרומה לאפקט החממה, האנרגיה הגרעינית אף פחות מזיקה מפאנלים סולאריים.
בהשוואה לאנרגיות מתחדשות, האנרגיה הגרעינית מסוגלת לספק כמות גדולה של חשמל באמצעות מספר מצומצם של מתקנים, היא גורמת לפגיעה פחותה פי 100 בשטחים פתוחים, וייצור האנרגיה שלה לא תלוי במזג האוויר ובשינויים עונתיים באורך היום והלילה.
תחנת כוח גרעינית - בקרוב בישראל?
תקני הבטיחות של הכורים הגרעיניים הוחמרו משמעותית במהלך השנים. כיום קיימים בעולם כ-12 כורים פעילים שמשתייכים למה שמכונה "הדור השלישי" של הכורים: כורים אלה בטוחים יותר בהשוואה לכורי "הדור השני" (כמו הכור בפוקושימה שביפן), והם אף מתוכננים לעמוד בהתנגשות מטוס. כורים נוספים מסוג זה נמצאים כעת בבנייה.
אמנם כיום לא קיימים כורים גרעיניים לייצור חשמל בישראל, אך יש שקוראים להכנסת הטכנולוגיה לשימוש גם בארץ. זאת בעיקר משום שעל פי ההערכות, ב-2050 יחסרו למשק הישראלי 20 אחוז מצפי צריכת החשמל שלו. האם זה אכן יתבצע? שאלה טובה עם השלכות מדיניות וביטחוניות.
"מאחר שבניית תחנת כוח גרעינית מצריכה יכולות טכנולוגיות מתקדמות ומורכבות, עוסקות בכך רק חמש חברות ענק", הסבירה ד"ר ברכה חלף, לשעבר המדענית הראשית במשרד האנרגיה, ברב-שיח בנושא אנרגיה גרעינית. "הנחת העבודה של משרד האנרגיה היא שישראל לא תפתח יכולת עצמאית לבניית כור, כך שאם ייבנה כור שכזה הוא יירכש מאחת החברות הללו".
הבעיה מתחילה בכך שישראל, שנוקטת במדיניות של "עמימות גרעינית" בכל הנוגע לייצור נשק גרעיני, לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה חתומות כל מדינות העולם, למעט הודו, פקיסטן דרום סודן וצפון קוריאה. "כל עוד ישראל לא חתומה על האמנה, מדינות העולם מנועות מלמכור לנו כור גרעיני ולכן אנרגיה ממקור גרעיני אינה אפשרות קיימת בסל הדלקים הלאומי", הסבירה חלף.
עם זאת, לדבריה, עובדה זו לא מורידה לחלוטין את האפשרות מן השולחן. "במהלך השנים היו תקדימים למדינות שקיבלו אישור לבניית כור לייצור חשמל אף על פי שהן לא חתומות על האמנה, כמו הודו ב-2009", אמרה. "לכן, עשוי להיות צירוף נסיבות עתידי, שיאפשר לישראל בדרך כלשהי לרכוש את הרכיבים הנדרשים לבניית כור גרעיני אזרחי".
חלף מדגישה את חשיבותה של דעת הקהל הישראלית בביצועו של מהלך כזה: "אם וכאשר תהיה אפשרות להקים כורים, לא נרצה להיות במצב שאנרגיה גרעינית נחשבת לטאבו בדעת הקהל. ככל שנגדיל את הידע ונעמיק את ההבנה לגבי סוגי הכורים ורמת הבטיחות שלהם, כך ילך ויגבר אמון הציבור באפשרות זו".