"אם הטיפול בסרטן בו חליתי לא היה מצליח, לא היית מדבר איתי היום" - במילים אלה סיפר השחקן והקומיקאי ספי ריבלין לכתב "אולפן שישי" שי גל, על המחלה הקשה בה נאבק, ושאילצה אותו להיעדר מהבמות למשך קרוב לשלוש שנים. בכתבה ההיא, ששודרה לפני 5 שנים, ריבלין היה מאושר שהחלים - אך גם חשש ממצב שבו המחלה תחזור ואף תכניע אותו.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

מגיש התוכנית אז, יאיר לפיד, הקריא את הפתיח שהוביל לשידור הכתבה על ספי ריבלין. לפיד הקריא את המילים ההן - מילים שלאחר היוודע דבר מותו של ריבלין, מקבלות משמעות מצמררת למדי. "לפעמים גם סיפורים של סרטן נגמרים טוב ומשעשע. ספי ריבלין חוזר לפוליטיקה", אמר לפיד והמשיך בחגיגיות: "האיש שלא מפסיק לדבר, החלים מסרטן הגרון והשתיקה שנגזרה עליו".

"עכשיו הוא שוב רץ לבחירות למועצת עיר הולדתו ראשון לציון אלא שזה הצעד הראשון", אמר אז לפיד. "הוא מתכנן לרוץ גם לכנסת בקרוב. אם זה לא יצליח, לפחות זה יהיה מצחיק". מי ידע אז שהמחלה תחזור, ותכניע את ריבלין כעבור כמה שנים, כשהוא בן 66 בלבד.

"גבריאל גרסייה מרקז אמר פעם שהחיים הם לא מה שחיית - אלא האופן שבו אתה מספר אותם. באיזשהו מקום, ספי ריבלין הוא הדוגמה הכי מדויקת למשפט הזה", פתח שי גל את כתבתו על ריבלין, שבאוקטובר 2008 רץ למועצת העיר ראשון לציון, העיר בה נולד ובה התגורר עד יום מותו. גם על זה מצא ריבלין מקום להתבדח ואמר שבמסגרת מסע הבחירות שלו הוא "לא מנשק תינוקות, אלא רק נשים. נשים בשלות מאוד".

הראיון עם ריבלין נערך אחרי שנתיים וחצי של היעדרות כפויה מהבמה. ריבלין חלה בסרטן הגרון ונגזר עליו לשתוק על מנת לא להחריף את מצבו. בסופו של דבר החלים מהמחלה, אך מאז חי בפחד מתמיד שמא תחזור. "עכשיו המצב הוא די סטטי, אבל עדיין צומחות לי רקמות שבמשך השנים עלולות להפוך לסרטן. את הדבר הזה אנחנו מנסים לעצור על ידי טיפולים בבית חולים בבוסטון", העיד אז ריבלין, שכל מה שרצה היה רק לחזור לבמה.

"כל כך רציתי לחזור לבמה, ותמיד ליוותה אותי הטראומה שהמחלה תחזור"

ספי ריבלין (צילום: חדשות 2)
"הייתי מבקש בריאות - ולחזור לבמה"|צילום: חדשות 2

בריאיון ההוא המשיך ריבלין לדבר על המחלה הקשה ואמר מה היה יכול לקרות אילולא היה מחלים ממנה - מילים שלאחר מותו מקבלות משמעות מצמררת: "אם הטיפול לא היה מצליח, היית מדבר עם המשפחה שלי עכשיו - ולא איתי. היו מעלים זיכרונות, איך היה ומה היה, אם הייתי אבא טוב ואיך תפקדתי בחיים. המון שחקנים היו אומרים עליי דברים טובים. רק אחרי שאתה מת מתברר שהיית גאון, בחיים - אתה דפקט קלאסי", השתעשע ריבלין גם בנושא הכואב והקשה מכל.

בימים ההם, חוץ מלהיות עסוק במסע הבחירות שלו למועצת ראשון לציון, השתתף ריבלין במעין מופע איחוד של כוכבי התוכנית המיתולוגית "ניקוי ראש" בפסטיבל שנערך בעיר. אז הוא חזר לבמה אחרי השתיקה הממושכת שנגזרה עליו, והביע חשש ממה שעלול לקרות אם יתאמץ יתר על המידה: "הטראומה יושבת כאן. הפחד שתעלה לבמה וזה לא ייצא. הפחד שבגלל מאמץ המחלה עלולה לחזור. הדברים האלה לא קלים. אתה יודע מה זה בשבילי לא להופיע כל כך הרבה זמן? זה כמו מה שזה עושה לאצן קטוע רגל".

ריבלין נשאל אז מה היה מבקש אם לרשותו היו עומדות שלוש משאלות: "קודם כל הייתי מבקש בריאות, גם בריאות למשפחה שלי. אחר כך הייתי מבקש לחזור לבמה". את ההופעה בפסטיבל ההוא סיים ריבלין בחדר האיפור, כשברקע התנגן השיר "אני גיטרה", מהשירים הכי אהובים עליו. "הייתי מפזם הרבה מאוד את השיר הזה בבתי החולים, שיר שיש בו בית שאומר 'לא התייאשתי מימיי'".