לכל הופעה של להקת רוק יש את הרגע הזה בו מציגים את הנגנים על הבמה. כשזה קורה בהופעה של הלהקה הזו, "תשע נשמות", זה קצת שונה. בין הגיטרות לכלי ההקשה, ניתן לשמוע גם את תופי המלחמה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"על התופים - שי בן שושן ששירת בדובדבן, כולו מלא רסיסים. נתנאל היה חובש בעופרת יצוקה שעלה על מטען רגשי. על הווידאו עמית ברקין. במלחמת לבנון השנייה נורו עליו שלושה טילים. על הגיטרה החשמלית, עופר חיי מאיר - האיש עם עיטור המופת", הציגו חברי הלהקה את עצמם לקהל שבא לראות אותם. "על הבס שלומי גווילי, שחתום על הסטארט-אפ של לנגן על בס רק עם שש אצבעות. רז חג'ג' שירת בגבעתי ונפצע בבופור".
הרעיון להקים להקה של תשעה אנשים שכולם נפצעו בצבא, נולד לפני 6 שנים בעמותת "אחים לחיים" - אז התגבשה הקבוצה הזו של אנשים זרים לזה שחולקים צלקת משותפת. תשע צלקות, תשע נשמות.
"המוזיקה משכיחה את הזיכרונות והצלקות"
"14 שנה חלפו מהיום ההוא. יש ימים שאני שם", משחזר רז חג'ג' את מה שעבר עליו בשירותו הצבאי. על בסיס הסיפור של חג'ג', נכתב חלק מהסרט "בופור". אבל אצלו זה לא סרט, אלא זיכרון מתקופה מורכבת ואכזרית.
"סיימתי משמרת אחרי שעה וחצי בעמדה, ובעמדת הפריקה של הנשק היה פיצוץ. רצתי לשם, הכל היה מלא בעשן. טיל פגע ישירות בעמדה, טיל נ"ט. ראשון ניגשתי לצחי, לא יכולתי לעזור לו והמשכתי לרועי. הוא היה שרוף". צחי היה ההרוג האחרון לפני יציאת צה"ל מלבנון במאי 2000.
"הייתה בדידות מאוד גדולה, בדידות עצומה שלי עם המחשבות שלי. לא העזתי לדבר על זה עם אף אחד. במוזיקה אני מוצא שקט. כשאתה מנגן, הראש לא עובד לכיוונים אחרים, אלא נמצא בתוך המוזיקה", מספר חג'ג'.
ואיך בכלל עובדת להקה של תשעה אנשים? "זה נראה כמו גוף שלא יכול לתפקד, אבל זה נס. ועוד להקה של תשעה גברים שהם גם פוסט-טראומטיים. זה כל החבילה, כל השגעת בפנים", סיפרו שלומי גווילי ועופר חיי מאיר. "אני לא יודע על מה אתם מדברים ומה זה פוסט-טראומטי", מחה חבר נוסף בלהקה, מתן.
"לא מכיר עוד נגני בס שמנגנים עם האגודל"
כל אחד מתמודד קצת אחרת עם הטראומה. אצל שלומי גווילי, הבסיסט של הלהקה, היא לא מרפה - מה שגרר גם תקופות של שבועיים-שלושה ללא שינה. "כל הזמן ראיתי דברים רעים קורים. בנהיגה ראיתי רכבים מתרסקים, ברחוב חיפשתי מקום מסתור כי חשבתי שעומד לנחות טיל ולהתרסק. אני כל הזמן רואה את זה, עוד מעט עשר שנים יעברו", שחזר.
שלומי היה אז חובש במוצב מורג.
היו אלה ימי השירות האחרונים שלו, ערב השחרור: "כמה ימים לפני שנפצעתי, הרגשתי שהולך לקרות לי משהו וכל הלילה ישבתי והכנתי אלבום תמונות כדי שיהיה מה שיזכרו ממני. התחילו לראות עלינו פצמ"רים ואז היה פיצוץ היסטרי. פצמ"ר נחת חצי מטר מאחוריי, על מטף של כיבוי אש. הגוף שלי עף באוויר, נחתתי והרמתי את הראש. ראיתי שנפגעתי קשה, שהרגליים שלי מחוררות, שעפו לי שתי אצבעות. התחלתי לדבר עם הפצועים האחרים שצרחו כשאני בעצמי פצוע".
על התפקיד שלו בקרב ההוא הוא קיבל צל"ש מאלוף הפיקוד. הוא פונה לבית החולים סורוקה במצב קשה ועבר 16 ניתוחים. רק אחרי שנה, עמד שוב על הרגליים - ומאז התגלגל ללהקה - הוא והאצבעות שנותרו לו. "אני לא מכיר עוד נגני בס שמנגנים עם האגודל", התבדח.
מהקרבות והתופת - לסינגל ראשון ברדיו
בשנים בהם הם יחד, צמחה ביניהם חברות אמיתית. בהדרכת עמותת נט"ל ובהפקה של גיל סמטנה, השירים שהם מבצעים נאספו לדיסק. "'תשע נשמות' היא דרך לבטא את מה שאי אפשר להבין, עוגן של שפיות. אנחנו לא קבוצת תמיכה מוזיקלית, אלא קבוצת תמיכה לפני פריצה", סיפרו חברי הלהקה.
בתחילת החודש הם התכנסו להופעת השקה חגיגית של האלבום במועדון הבארבי. אחרי דקות ארוכות של מתח, המיקסר שנשפך עליו קפה חזר לתפקד - ומאחורי הקלעים חיממו את הקולות. עכשיו יש כבר סינגל ראשון ברדיו - "תתעורר".
הם יודעים שעוד יבואו לילות ללא שינה. שהבופור יחזור למחשבות, גם רצועת עזה, גם חברון ולבנון. אבל כמו בשיר שמסיים את ההופעה שלהם- ברור שבזכות הלהקה הזו הם נמצאים במקום אחר בחיים. כל זה כמובן, לפני התהילה.