מאז ומתמיד היו אומנים שיצאו באמירות פוליטיות נוקבות - הרי אין אומנות בלי ביקורת חברתית. אותם אומנים בדרך כלל גם שילמו מחיר על הבעת הדעה אבל התחושה היא שכניסת הרשתות החברתיות לחיינו והשיח האלים שקיים בהן הופכות את המחיר שמשלם אומן על כל צעד או מילה פוליטית, קטנה כגדולה, לכבד באופן חסר פרופורציות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"חופש הביטוי צריך להיות דבר מוחלט, יש לנו מספיק חוקים שיגבילו אותנו מלעשות מעשים לא נכונים", אומר יאיר גרבוז, שנאום "מנשקי הקמעות" שנשא ימים ספורים לפני מערכת הבחירות הקודמת גרם לו לספוג מחיר כלכלי ואישי. "היום אנחנו בעצם אומרים: 'אנחנו לא מסכימים איתך ואנחנו נעשה כל שביכולותנו כדי שאתה תגיד את זה קצר ומהר ואנחנו נעוות את זה ונשקר'".
בצד השני של הזירה הפוליטית עומד יואב "הצל" אליאסי שהפך בשנים האחרונות לכוכב רשת של חוגי הימין הקיצוני. במקומות שרבים רואים הסתה, הצל רואה חופש ביטוי: "בן אדם שיושב באו"ם וקורא מעל הבמה לפעול נגד מדינת ישראל זה בוגד פר אקסלנס והפוסט שכתבתי נגדו זה לא קריאה לאלימות אלא קריאה למציאות". באותו הפוסט כתב הצל: "אם יש צדק בעולם הוא (מנכ"ל בצלם) יפגוש פנים מול פנים סכין, מברג, פצצה, רובה של אחיו הערבים הכבושים והמדוכאים".
"לא כתבתי שאני מאחל שירצחו את מנכ"ל בצלם אבל אמן שאותו בן אדם יעמוד בסיטואציה מול האנשים שהוא כל כך מגן עליהם ושהוא יצטרך להתמודד מולם", מסביר "הצל" מדוע הוא לא רואה באיחולים לאדם שיידקר כקריאה לאלימות. "הפוסטים שלי הגיעו ממקום של הכרח שמישהו יצעק את מה שנאמר בהם, כי לאף אחד מאומני ישראל, כולל מהצד המזרחי, לא היה אומץ להגיד את הדברים האלה. לא הרווחתי מזה כלום אלא להיפך - הפסדתי ואני שלם עם ההפסד הזה".