נקרא לו א', האות הראשונה בשם החדש שבחר לעצמו. אם רק קמצוץ מהסיפור שהוא פורש בפנינו נכון, אזי לא מדובר רק בסיפור אנושי קשה. מדובר בראש ובראשונה בסיפור שצריך להדאיג את כולנו.
זה בעיקר לא נשמע הגיוני. לא יכול להיות שפה, במדינת ישראל, יחיה ילד שנולד בלי שאף אחד יודע על קיומו. שלא הולך לבית ספר, שלא הולך לגן. שאין לו תעודת זהות, אין לו ביטוח רפואי, אין לו קופת חולים.
"אף פעם לא ביקרתי אצל רופא", מספר לנו א'. הוא נולד לאישה שאפשר שאנחנו היחידים שצילמנו אותה, שכן היא מעולם לא הרשתה זאת, אבל רוחה של האם - שורה בכל מקום בבית המשפחה.
"אם הכנרת הולכת, אין לנו מים"
על מיטה אחת ישן א'. על המיטה הסמוכה ישנה אמו. "זה הרבה שנים של אגירת אוכל", הוא מציג בפנינו ארון מלא במזון. בחדר השני ישנה האחות, גם היא על מאגר החירום המשפחתי - מגירה מלאה בבקבוקי משקה. "אימא שלי תמיד אמרה שאם מישהו תוקף, או הכנרת הולכת או השדה תעופה או דימונה. אם הכנרת הולכת, אין לנו מים", הוא מספר.
אמו של א' ברחה מארה"ב עם בתה התינוקת, לאחר שלדבריה בעלה התעלל בשתיהן. בחסות הקהילה החרדית היא נכנסה לארץ עם תיעוד מזויף והשתקעה בצפת בזהות בדויה, עליה היא שומרת בקנאות עד היום.
כעבור כמה שנים פגשה את ר', חוזר בתשובה, דמות כריזמטית ומסתורית. לאחר היכרות קצרה הרתה לו. השניים לא נישאו וכעבור זמן קצר נפרדו. א' נולד, אם כן, כשאביו כבר לא בתמונה.
לא יצא מהבית לבד במשך 18 שנה
א' מעולם לא הורשה לצאת לבד מהבית. ללא מסגרת של גן ובית ספר, גם חברים לא היו לו. וכך את כל מה שלמד, קרוא וכתוב למשל, למד מאחותו ומאמו. "לא הרגשתי קנאה בילדים אחרים, כי לפי מה שגידלו אותי זה רע. ילדים עכשיו בגן, כל ילד שנכנס לגן אונסים אותו".
"הוא חוטף מחלות הוא חוזר הביתה, שני הורים חילונים שהולכים לשלוח אותו להיות הומוסקסואל והוא ישתכר ויעשה סמים", מתאר א' את הערכים עליהם גדל. "אחרי זה הוא יילך לצבא, יעשו עליו ניסויים. יילך להודו, ייקח עוד סמים, יחזור לפה, יחיה חיים חילוניים ואז ימות ויילך לגיהינום. למה שאני ארצה את זה?".
סדר היום שלו כלל בעיקר שוטטות ברחבי הבית וקריאת ספרים. מאוחר יותר הוכנסה גם טלוויזיה. על מחשב לא היה מה לדבר. "פיזית יכולתי להפיל אותה על הרצפה את האחות שלי, לקשור את שתיהן בקלות ולצאת מהבית, זאת לא בעיה. נפשית היה מחסום. כלא נפשי".
אמו נהגה להכות אותו
הם התפרנסו מטוויית גידים: חוטים העשויים מגיד של פרה המשמשים בהכנת תפילין. מלאכת יד קשה שכמו בסיפורים רחוקים מפעם, הוטלה על שני הילדים.
לדברי א', בילדותו אמו נהגה להכות אותו. את אחותו קשרה לא פעם. אחר כך, הוא מאבחן, נמשכה רק ההתעללות הנפשית שבאה אל קצה כשהגיע אל גיל 18, לפני כמה שבועות.
כשביקש א' מאביו להוציא תעודת זהות, לפני כשבועיים (במפגש השני בין השניים בחייו של הבן) והאב ר' סירב, הודיע א' שהוא הולך למשטרה. בתגובה עזבה אמו את הבית.
"אימא טליבאן ואימא שלי - אותה גברת בשינוי אדרת"
האם הסכימה להיפגש איתנו ללא מצלמות. היא הכחישה שהיכתה את ילדיה. לדבריה, נפלה קורבן לגברים מתפללים. "מעולם לא הייתי קיצונית", הסבירה. "אני רוצה שילדיי יהיו מאושרים".
א' פנה לעורך הדין יאיר נהוראי אחרי שקרא את ספרו, המבוסס על סיפור חייו של הבן של מי שכונתה 'אימא טליבאן', האישה שהורשעה בהתעללות בילדיה ונשלחה למאסר. לדברי א', "יש דמיון בין שתי האימהות. אימא טליבאן ואימא שלי זו אותה גברת בשינוי אדרת. זה אותן בעיות פסיכולוגיות מטורפות".
גם אם ההשוואה אולי לא כל כך מדויקת, המכנה המשותף מטריד. יותר ויותר סיפורים קשים נחשפים כעת על חיים שלמים שהתנהלו אי שם, מתחת לרדאר של שירותי הרווחה, מתחת לרדאר של כולנו.
ממחלקת הרווחה של עיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "המשפחה לא הייתה מוכרת לשירותי הרווחה. עם קבלת הדיווח מחדשות ערוץ 2 נוצר איתם קשר מיידי על מנת לאמוד מקרוב את מצבם. שירותי הרווחה בעירייה שוקדים בשעות אלה על תכנית שיקום מקיפה לכל אחד מהאחים".