גליון הערכה מיוחד של מוסד שורש, שנכתב על ידי פרופסור דן בן-דוד התפרסם הבוקר (רביעי) וחשף תמונה עגומה על מצב החינוך בישראל, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
על פי הממצאים, אמנם חל שיפור יחסי ברמת החינוך בארץ אך עדיין התלמידים החלשים בישראל הם החלשים ביותר בעולם המפותח בעוד התלמידים החזקים ביותר נמצאים בשליש התחתון של העולם המפותח. נתון זה בצירוף הנתון כי ישראל פותרת 23% מתלמידיה מלהשתתף בבחינות הבינלאומיות (לעומת פחות מ-5% במדינות אחרות), מצביע על מגמה מעוררת חשש.
בעוד שציוני תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים במגמת עלייה, הם עדיין נמצאים מתחת ל-24 מתוך 25 מדינות מפותחות. גם במבחן המיצ"ב הישראלי הנתונים לא מעודדים: תלמידי כיתה ח' השיגו ממוצע 68 במבחן באנגלית, 56 במבחן במתמטיקה ו-50 בלבד במבחן במדע וטכנולוגיה.
לא רק ההישגים הממוצעים של תלמידי ישראל צריכים להדליק נורה אדומה לראשי מערכת החינוך, אלא גם ההבדלים בין התלמידים החזקים לחלשים - הפערים בהישגים בין הילדים בישראל הם הגבוהים ביותר בעולם המפותח.
בכל הקשור למספר המורים, ישראל נמצאת במקום טוב. מספר התלמידים למורה בבתי הספר היסודיים הוא 15.5 (בעוד הממוצע ב-OECD עומד על 15.1), בבתי הספר העל יסודיים נמצא יחס של 11.2 תלמידים על כל מורה (לעומת 13.4 ב-OECD). אך למרות מספר המורים הגבוה, מספר התלמידים בכל כיתה הוא מהגבוהים ביותר בעולם המפותח (28.1 בבתי הספר העל-יסודיים ו-26.7 תלמידים בכיתה בבתי ספר יסודיים). כלומר, אין מחסור של מורים בישראל אך אופן ניצולם על ידי המערכת לא עוזר לפתור את בעיית הצפיפות.
בקיץ האחרון הורים רבים התלוננו על ריבוי ימי החופש בישראל, אך מהמחקר עולה כי מספר ימי הלימוד בישראל גבוה בהרבה מאשר בכל מדינה מתוקנת. בישראל לומדים כמעט 220 ימים בשנה בעוד ביפן (הבאה מעל ישראל ברשימה) לומדים מעט יותר מ-200 ימים בשנה.
לא רק שישראל מעניקה לילדיה יותר ימי הוראה היא גם מספקת להם יותר שעות הוראה בשנה בשנת לימודים ממרבית המדינות. ובכל זאת, התלמידים במדינות האחרות מצליחים להשיג ציונים הרבה יותר גבוהים מהתלמידים בישראל. מהנתונים אפשר ללמוד כי מספר ימי הלימודים או השעות אינם הבעיה של מערכת החינוך אלא מה שמתרחש בפועל בזמן ההוראה.