פשיעת העוני: המצוקה הכלכלית מביאה ישראלים רבים לצומת מסוכן. חלקם בחרו בלית ברירה בפנייה הלא נכונה - וביצעו פשעים מכיוון שהיו רעבים או סבלו מקור. מבצעי "פשעי העוני" למדו להכיר מבפנים את תאי המעצר, הועלו לניידת, ישבו בחקירה וחלקם הובאו לבית המשפט בשל אותה מצוקה והחלטה רגעית. איך מגיע אדם לנקודה זו בחייו? המרואיינים בכתבה עצובה זו התעקשו שהדחף לשרוד גרם להם לגנוב, ואמרו כי הבושה שבגניבה היתה גדולה הרבה יותר מההשפלה שבמעצר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
דני הועמד לדין בגין גניבת חשמל לדירתו. "לא רצחתי ולא אנסתי. הסיפור הזה יכול היה להיגמר אחרת, נדחקתי לפינה", הוא אמר. כתב האישום שהוגש נגדו פירט ביובש כיצד דני צבר חוב של 40 אלף שקלים לחברת החשמל. כשלא הצליח לשלם הוא נותק - והתחבר באופן פירטי לחשמל בבניין שבו הוא גר. "המצב הכלכלי שלי הוא מאוד קשה. אני גרוש עם ארבעה ילדים, ואין לי את היכולת לשלם את סכום שחברת החשמל דורשת", הסביר.
נטלי וקנין חיה כבר 12 שנים בדירת עמידר - שכוללת חדר אחד וסלון - עם חמשת ילדיה. בשלב מסוים הצפיפות בדירה הקטנה הפכה לבלתי נסבלת והיא ביקשה דירה יותר גדולה. "כמה שהגשתי את האישורים, עדיין סירבו לי בכל פעם, בכל פעם סיבה אחרת", שחזרה. התפנית הפלילית בסיפור שלה הופיעה כשגילתה כי בדירת עמידר הסמוכה לשלה לא גר אף אדם: "פתחתי את הקיר ונכנסתי לגור שם, השוטרים באו לשם וסגרו את הקיר".
"נלחמתי רק על בית לילדים שלי"
"בכל פעם באו וחזרו על הפעולה הזו, ואני שברתי אותו אחר כך", סיפרה. "הם מגדירים את זה כפשע אבל זה לא נכון. זה בסך הכול מלחמה על הבית. בסך הכול נלחמתי רק על דבר אחד, על בית לילדים שלי". נטלי נעצרה חמש פעמים וכיום מתנהל נגדה הליך פלילי בבית המשפט.
התיק שלה הוא למעשה עוד תיק נוסף המוטל על מערכת המשפט שממילא כורעת תחת העומס. עורך דינה של נטלי, דוד ויצטום מהסניגוריה הציבורית, ממומן על ידי כספי ציבור. "היום המערכת מטפלת בכל התיקים הללו באותה צורה", אמר עו"ד ויצטום, סגן הסניגוריה הציבורית המחוזית ממחוז דרום. "כולם נכנסים למסגרת המשפט הפלילי וכתב אישום. התפיסה שלנו היא שצריך לעשות הבחנה קצת יותר מדויקת בין סוגי תיקים בתוך אלו שבהם יש מניע של עוני".
"עובר ממקלט למקלט"
קשה להעריך מהם ממדי התופעה. להרבה מגנבי המצרכים הבסיסיים יש עבר פלילי נוסף, אחרים מתביישים לומר שגנבו כי הבטן קרקרה או כי היה להם קר. מ' פרץ לגן ילדים כדי לגנוב מזון. סיפורו פורסם במהדורה המרכזית לפני כחודש, כשנעצר על ידי המשטרה. "כיום אני גר בין מקלטים של בניינים, עובר ממקלט למקלט", העיד. הוא נכלא והובא לבית המשפט: השופט עודד מורנו שחרר אותו מיד, כי שלא כמו ב'עלובי החיים', על אנשים רעבים יש לרחם.
לא כך היה הדבר עם שאול, בן 53, שכתב אישום עומד נגדו על גניבת מצרכים בשווי של 250 שקלים. "המשמעות של רעב היא לקום בבוקר מבלי חשק לקום מהמיטה, כי יודעים למה הולכים", סיפר. הוא מתגורר בדירת משפחתו בחיפה: הדירה היא כחבל הצלה שמונע ממנו את השינה על הספסל ברחוב.
שאול, נרקומן שנגמל, עני מרוד, הגיע לסניף המרכול הסמוך לביתו - לאחר יממה שלמה שלא אכל. "אני לא אכלתי, בן אדם שלא אוכל מרגיש כמו חיה", אמר. "לגנוב אוכל זה דבר מביש. לקחתי אוכל למחייה. לקחתי חלות, גבינה צהובה, נקניק. זה הגיע אולי ל-200 שקלים. אחר כך יצא אלי המנהל ושני שומרים שתפסו אותי".
שאול נעצר והוגש נגדו כתב אישום. בחקירתו אמר: "הייתי רעב". המשפט בעניינו עוד מנהל, אך בגלל שכבר נפסק לו מאסר על תנאי על עבירות גניבה אחרות, לא מן הנמנע שיגיע לבית הסוהר. שם לפחות לא יצטרך לדאוג לאוכל. "זה דבר מבייש לגנוב אוכל, אני עוד זוכר שלחלה הראשונה הייתי חייב לתת ביס. אין לי שיניים, אני בולע את האוכל, אני לא יודע מה לעשות".
"יש גם צד שני"
במשטרה יודעים לספר כי לעתים רבות השוטרים נקלעים לדילמות במקרים של פשיעת עוני. "צריך לזכור שכשמדברים על פשיעת עוני לפעמים זה שם שמסתיר מאחורי פשיעה רבה של אנשים שחוזרים ועוברים על החוק", הסבירה דוברת המשטרה מירב לפידות. "בסוף, גם אם אדם הוא עני, צריך לזכור שלכל צד שני יש קורבן עבירה. בשל כך שוטרים נמצאים בדילמות קשות, בנוגע לאופן הפעולה במקרה כזה".
קשה לקשור בין פשיעה לעוני, שהרי על פי נתוני הביטוח הלאומי בישראל ישנם מעל למיליון וחצי אזרחים עניים, ורובם הגדול לא יעז לבצע פשעים. אבל בתוך 16 בתי הכלא הפליליים בישראל 67% מהאסירים מגיעים מיישובים חלשים כלכלית. עבירות האלימות הם הסיבה הנפוצה ביותר לישיבת האסירים בבתי הכלא האלה, אבל בהמשך ניתן למצוא עבירות שבהחלט ניתן למצוא קשר לעוני כמו סמים, שהייה בלתי חוקית, עבירות סדר ציבורי ועבירות כלכליות.
30% מהאסירים לא יודעים קרוא וכתוב ו-91.3% זקוקים להשלמת השכלה ברמות שונות. כלומר, רבים מהאסירים כלל לא רכשו כלים שיכולים לסייע להם לנהל חיים תקינים.
בעוד המרואיינים איתם דיברנו הביעו פסימיות לגבי עתידם, ניתן למצוא נקודת מבט שונה בין כותלי כלא איילון: לא מעט אסירים מצליחים להתנחם במסגרת ובשלוש ארוחות ביום. הכלא מציע תמריץ מפתה: אסיר שישקיע בכיתה או במפעל יכול לזכות במקצוע שיעזור לו להתמודד בסוף המאסר עם העולם שבחוץ - וגם יגדלו סיכוייו לזכות בקיצור תקופת המאסר.